הירש ברנבלט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2:
 
'''הירש ברנבלט''' (פולנית: '''Hirsch Bernblatt''') נולד ב-1914 בעיירה [[בנדין]]. היה ראש המשטרה היהודית ב[[גטו בנדין]], הועמד לדין בישראל ונמצא אשם במסגרת ה[[חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם]]<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=אביהו רונן, הדס אגמון ואסף דנציגר|שם=מסגיר אחיו או מנסה להצילם?|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=יד ושם|שנת הוצאה=2011|עמ=}}</ref>.
 
{{אישיות
| שם = הירש ברנבלט
| שם בשפת המקור = Hirsch Berenblatt
| תמונה =
| תאריך לידה = 1914
| תאריך פטירה = לא ידוע
| מקום לידה = בנדין, פולין
| פעילות בולטת = עוזר למנצח באופרה ת"א ואשר נאשם בשיתוף פעולה עם הנאצים בגיטו בנדזין בפולין.
}}
 
==לפני המלחמה==
שורה 25 ⟵ 35:
{{ציטוט|תוכן="בין יתר האקציות הייתה אקציה שהיה חסר ליודנרט מספר אנשים לטרנספורט. אז אני עבדתי במטבח ואת הילדים הסתרנו בעליית הגג. בערך 50-60 ילד... הילדים היו מגיל 8 עד אולי 13. הם היו שם חצי יום. אלה יו ימי חום חזק, זה היה בקיץ 1942, ואנו, אנשי המטבח, נתנו להם לשתות. עלו קבוצת שוטרים יהודיים ובראשם הנאשם (ברנבלט), והורידו בכוח את כל הילדים. והם היו חיוורים, בלי שמש ואוויר, כמה ילדים (...)."|מקור=מסגיר אחיו או מנסה להצילם?|אנגלית=}}
 
<ref name=":1" />
 
בעדותו הגיב ברנבלט לפרשיית היתומים וטען כי לא זו בלבד שאינו אשם במסירת הילדים, אלא שהוא עצמו ניסה להצילם ואף סיכן את חיו בשל כך:
 
{{ציטוט|תוכן="לקחתי שוטר ושמו שטייפל דוד (...) והסברתי להם שננסה לקנות את [השומר] הגרמני בשתייה או במשהו אחר, ונוציא הילדים מבית היתומים. השקתי היטב את הגרמני והסכים ובשעה שש בבוקר הוצאנו הילדים אל השער (...) ואמרתי לשוטר - כיוון שבית היתומים היה ברובע הארי - שיוציא את הילדים וידחק אותם לעת עתה אפילו בבתי פולנים נוצרים, ואחר כך נאסוף אותם, אחרי שייצא המשלוח ונעביר אותם לידי יהודים. לאסוננו הופיע פתאום דרייר מהגסטפו וראה ילדים מצטופפים בשער, וצעק להחזיר הילדים לבניין, ואני עצמי קיבלתי ממנו סטירה. אני עצמי לא נשארתי בבית היתומים, כי חששתי שאחרי שדרייר ראה את המתרחש, הוא עלול לצרף אותי למשלוחים והתחמקתי משם ולא באתי שנית לבית היתומים, עד שנגמרו כל המשלוחים. בערך 40 ילדים הצליחו להימלט לפני בוא דרייר והכניסום או למשפחות של פולנים, או שהסתירום בשדות ואחר כך הכניסום לעיר היהודית."|מקור=קאפו באלנבי- איתמר לוין|אנגלית=|עמוד=347}}
 
פרשיית בית היתומים, כאחת מיני רבות במשפטי הקאפואים בישראל באותן שנים, הדגישה את הקונפליקט בין בירור האמת ההיסטורית לבין הבירור המשפטי.
פרשיית בית היתומים שבה היה מעורב ברנבלט היא דוגמה אחת מיני רבות לפרשיות שונות בהן היה מעורב ברנבלט ובכלל יהודים בעלי תפקידים במלחמת העולם השנייה ופרשייה זו היא דוגמה מצוינת מכיוון שהיא נותנת ביטוי למורכבות שבלשפוט אירוע היסטורי
 
== גזר הדין ==
 
 
בבית המשפט המחוזי ברנבלט זוכה בשתי עבירות והורשע בחמש אחרות ונגזר עליו עונש של חמש שנות מאסר. אך בערעור ב[[בית המשפט העליון]] נמצא זכאי ושוחרר. היה זה התיק האחרון שנוהל בישראל נגד יהודי ע"פ חוק זה. השופט [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]] קבע בהתייחסו לפרשיית היתומים כי אין להסתמך על עדות יחידה, כיוון שמדובר בקטין והמעשה נעשה לפני זמן רב ולא קיימות ראיות מסייעות נוספות לעדות זו. בנוסף, קבע בית המשפט העליון שבניגוד להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי אשר הרשיע את ברנבלט בעבירת מסירת אדם נרדף לשלטון עוין בכך שלא אפשר ליהודים לעבור מקבוצות שנשלחו למחנות השמדה לקבוצות שנשלחו למחנות עבודה, הרי שהאלמנט של "מסירה" לא היה יכול להתקיים משום שיהודים היו כבר מסורים בידי השלטון הנאצי. יתר על כן, ברנבלט זוכה מעבירות של תקיפה במקום הסגר וכפיית עבודה על אדם שלא כחוק. מאוחר יותר היגר ברנבלט ל[[מינכן]], בה המשיך בעיסוקו כמוזיקאי ושם הלך לעולמו. (מהאתר ההוא)
 
משפטו הוא אחד מבין כמה עשרות הליכים פליליים שנידונו בבתי משפט ישראליים בהתאם ל[[חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם]], שתרם רבות לעיצוב זיכרון השואה כמו גם שני המשפטים שקדמו לו. האחד "[[ישראל קסטנר|משפט קסטנר]]" ומשפטו של [[מלכיאל גרינוולד]] אשר הועמד לדין פלילי בעבירת לשון הרע, והשני הוא [[משפט אייכמן]], נאצי גרמני אשר נתפס ב[[ארגנטינה]] והובא לארץ להישפט. בעקבות משפטים אלו, עלתה השאלה מהו מקומה של ההנהגה היהודית בשואה וכיצד ראוי לזכור אותה בזיכרון הקולקטיבי של השואה והתודעה הלאומית המתגבשת. שאלה זו בלטה בשלושת המשפטים שצוינו לעילעיל וביתר שאת משפטו של ברנבלט, נוכח העובדה שכל משתתפיו- עדי ההגנה, עדי התביעה והנאשם - ניצולים כולם. (אביהו 102)
 
== ראו גם ==
שורה 44 ⟵ 56:
 
[[משפט קסטנר]]
 
 
== הערות שוליים: ==