אברהם צליוק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23:
ב-[[1949]] הקים צליוק את בית ספר לחירשים "ניב" בחיפה. עד אמצע [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] לא פעלה בחיפה כל מסגרת חינוכית לילדים עם ליקוי בשמיעה . כמה מן הילדים החירשים בעיר נשלחו ללמוד בבית הספר לחירשים בירושלים . צליוק, הגה ב-[[1946]] - את הרעיון להקים בית ספר לילדים אלה . בתחילה היה זה בית ספר פרטי בניהולו. הוא הכשיר בקליניקה שלו גננות ומורות לטפל בילדים ולהקנות להם דיבור בשיטה מיוחדת שפיתח. בשנת [[1948]], ב[[מלחמת העצמאות]], ב[[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|תקופת המצור על ירושלים]], לא יכלו הילדים החירשים מחיפה והקריות להגיע לבית הספר לחירשים בירושלים. הורי הילדים פנו ל[[משרד החינוך]] בבקשה להקים בית ספר בחיפה עבור ילדיהם. בשנת 1949 עבר בית הספר לרשות משרד החינוך ו[[עיריית חיפה]]. צליוק הקים וניהל את בית הספר עד מותו בשנת 1965. עם הקמתו שכן בית הספר בצריף ברחוב העצמאות ולאחר מכן עבר לרחוב אלנבי ליד המושבה הגרמנית {{הערה|[https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Chapter.aspx?nBookID=94426103&nTocEntryID=94428806 בית הספר לחירשים "ניב" בחיפה] מכון מופ"ת}}{{הערה|אביבה פלאוט "מה נשתנה? ההיסטוריה של מסגרות החינוך עם ליקוי בשמיעה בישראל 1932-2005 / ראו בית ספר לחינוך "ניב" בחיפה, עמודים 112-123}}
צליוק נקט את גישת החינוך האוראלי שהייתה נהוגה בבית הספר בירושלים. גישה זו שלטה במערכת החינוך בישראל עד אמצע [[שנות ה-70 במאה ה-20]], כפי שנכתב בערך 'חרשות-אלמות' ב[[האנציקלופדיה העברית|אנציקלופדיה העברית]],{{הערה|האנציקלופדיה העברית, כרך י"ח [[תשכ"ו]], עמ' 114}} שנכתב ב-[[1966]] בידי ד"ר צליוק{{הערה|[https://www.idi.org.il/media/5075/marriage_in_sign_language.pdf נישואין בשפת סימנים] המכון הישראלי לדמוקרטיה, ינואר 2014, עמוד 4 }}:
{{ציטוטון|היום אין חולק על כך שהשיטה האוראלית היא היחידה שבכוחה, בסופו של דבר, לפתח לשון דיבור טבעית ככל האפשר למען שיקומו החברתי של החירש-אילם}}.
| |||