שליה – הבדלי גרסאות

ה'''שִׁלְיָה''' (ב[[לטינית]]: '''פְּלָצֶנְטָה''', '''Placenta''') היא איבר שמתפתח יחד עם ה[[עובר]] במהלך ה[[היריון]] אצל [[נקבה|נקבות]] [[יונקים]] שאינם [[יונקי כיס]] או [[יונקי ביב]] (המהווים בת מחלקה שעל כן נקראת [[שלייניים|יונקי שליה]] או שלייניים). תפקידה העיקרי לאפשר [[חילוף חומרים]] בין האם לעובר. תפקידים נוספים - ייצור והפרשת [[הורמון|הורמונים]] וכן שכבת מגן נוספת המגנה על העובר מפני חבלות ומפני חדירת מיקרו-אורגניזמים.

 

השליה נושאת את [[חומר תורשתי|החומר התורשתי]] של העובר, אולם היא אינה חלק מהעובר ואינה חלק מהאם. השליה ממוקמת בדופן ה[[רחם]] וממנה יוצא [[חבל הטבור]]. [[כלי הדם]] של האם מעבירים [[חמצן]] ו[[מזון]] לשליה שם מתבצע חילוף חומרים בין דם האם לדם העובר ללא מגע ישיר ביניהם. העובר קולט את החומרים דרך חבל הטבור והפסולת שנאגרת בדמו עוברת בכיוון ההפוך על מנת שהאם תפריש אותה. השליה מפרישה בעצמה [[פרוגסטרון]] לאחר כשלושה חודשים של היריון.

 

 

זמן קצר לאחר ה[[לידה]], הרחם מתכווץ ופולט החוצה את השליה וחבל הטבור. באדם השליה נפלטת לאחר כ-15 דקות מזמן הלידה. במידה והשליה לא יוצאת, ישנו סיכון מוגבר ל[[דמם שלאחר לידה|דמם לאחר לידה]], ולכן יש לנקוט פעולה כירורגית כדי להוציא את השליה בשלמותה.

 

ישנו מנהג סיני שהיולדת אוכלת את השליה לאחר הלידה{{הערה|{{ynet|ד"ר איתי גל|"טרנד: נשים אחרי לידה אוכלות השליה"|4247489|26 ביוני 2012}}}}, מתוך אמונה שאכילת השליה תורמת לבריאות, משפרת את מצב הרוח ומעלה את רמת האנרגיה בגוף{{הערה|{{Ynet|ד"ר איתי גל|"סופית: האם אכילת שליה אכן טובה נגד דיכאון ותשישות?"|4665626|7 ביוני 2015}}}} אולם במחקר הרפואי לא נמצאו ראיות לדבר זה.