אברהם ויינברג (ראשית בכורים) – הבדלי גרסאות

בשל מצבו הכלכלי הקשה, השפיעו עסקני [[אגודת ישראל]] על רבו המובהק לשכנעו להיות חבר בוועד הרבנים של [[ורשה]]. רבים שלחו אליו שאלות הלכתיות. היה בקיא גם ב[[קבלה]]. התפרסםהיה גם ב[[תפילה|תפילתו]] ובצדיקותו. וגם כיהן כראשראש ישיבת "בית אברהם" בעיר ורשא.בורשא{{הערה|1=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14741&st=&pgnum=3}}.

על אף התנאים הקשים בגטו ורשה, המשיך ללמד את קבוצת הבחורים, יחד עם הרב [[אריה צבי פרומר]] איתו הקים ישיבה, בבונקר ברחוב מילא 14. סירב לאכול מ[[תבשיל]]ים שהוכנו במיוחד לרבנים והורה לבני משפחתו לאכול רק ממה שהוכן לכלל הציבור.

כשהחלו המשלוחים להשמדה המשיך ללמד את תלמידיו וסירב לקבל עבודה בבתי המלאכה של הגרמנים, למרות שמי שלא היה לו כרטיס עבודה חייו היו בסכנה. ב[[כ' באלול]] [[תש"ב]] לקחו הנאצים כמה תלמידים כדי לשולחם ברכבת לטרבלינקה. הרב ויינברג הלך בראשם לכיוון הרכבת. הגמרות נשארו פתוחות בדף י"ט ב[[מסכת בכורות]]. הרב התנגד לעלות על הרכבת ונורה למוות. עמו נספו גם רעייתו ובנו היחיד.