ויקיפדיה

ציונות – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הוספת מחקר
מ ←‏מחקרים: הגהה, סדר, ויקיזציה, תאריכי מאמרים וכדומה
שורה 38:
*בפלגים הדתיים משמעותה: אתחלתא דגאולה.
 
בראשית [[המאה ה-21]], מאחר שמטרות מרכזיות של הציונות מן העבר (כמו הקמת הבית הלאומי היהודי) כבר הוגשמו -– חל שינוי בדגשים ששמה הציונות על מטרותיה. ובעיקר: במקום הקמת המדינה -– חיזוקה וביסוסה, גם בקרב אומות העולם.
 
==רקע רעיוני והיסטורי==
שורה 47:
עלייתן של תנועות לאומיות בעיקר במזרח אירופה ובמרכזה במהלך המאה ה-19 שביקשו לאחד את ה[[אומה]] סביב היסטוריה, דת ותרבות משותפת, השפיעו על עליית הציונות בשלוש דרכים:
* עליית השאיפה לאחדות לאומית על רקע אתני באזורים בהם ישבו יהודים במזרח אירופה ובמרכזה הביאה להגדרתם של היהודים כ"אחרים" והיקשה על השתלבותם בחברה הכללית.
* התנועות הלאומיות השונות -– היוונית, הפולנית, הסרבית ואחרות -– שימשו מודל לציונים בחפשם אחר תנועה לאומית משלהם.
* שימושים בדגמים מהתנ"ך ובמקורות יהודים קדומים אחרים כמופת ללאומיות החדשה.
 
שורה 56:
תהליך דומה של נאורות התחיל להתרחש ב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] בשנות השישים של [[המאה ה-19]], וגם כאן החלה להתפתח [[תנועת ההשכלה]], אך קבלת רעיונות ההשכלה ברוסיה הייתה חלקית ומדורגת והחברה הייתה פחות סובלנית ליהודים. [[רומניה]], שזה עתה נוצרה מאיחוד הנסיכויות [[נסיכות מולדובה|מולדובה]] ו[[ולאכיה]] וקיבלה עצמאות לפי תנאי הסכם ברלין (שכללו חובת מתן אזרחות לכל התושבים), הפרה את החובה ובחוקה שלה סירבה לתת אזרחות לתושביה היהודים בצורה כוללנית וחייבה החלטת פרלמנט לכל מקרה בנפרד. החלטת הפרלמנט בנושא זה, התקבלה בלחץ פרעות אנטישמיות של המתנגדים למתן שוויון זכויות ליהודים.
 
הפרעות שנערכו ביהודים באימפריה הרוסית בשנת [[1881]], שכונו [[הסופות בנגב]], היוו עבור חלק מהיהודים המשכילים סימן ראשון וברור שלא יצליחו להיקלט בחברה המזרח-אירופאית. כתוצאה מפרעות אלו היגרו יהודים רבים למערב ולארצות העולם החדש, אך רק חלק קטן מהם, בהשפעתם של [[משה לייב לילינבלום]] ו[[יהודה לייב פינסקר]], החליטו להתארגן ולעלות ל[[ארץ ישראל]]. הם ואחרים היוו חלק מגל העלייה שכונה '''[[העלייה הראשונה]]'''. קבוצות אלו התארגנו תחת ארגון חדש בשם [[חובבי ציון]]. ב[[ט"ו באב]] [[ה'תרמ"ב]] ([[31 ביולי]] 1882) הקימו [[ועד חלוצי יסוד המעלה]] וחובבי ציון (ומאוחר יותר הצטרפו ה[[ביל"ו]]ים) את [[ראשון לציון]] -– היישוב הציוני הראשון{{הערה|ראו: {{קתדרה|[[יהושע קניאל]]|הוויכוח בין פתח-תקוה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית|9.6|9, תשרי, תשל"ט, אוקטובר 1978}}}} בארץ ישראל. ראשון לציון הוקמה מתוך אידאולוגיה ציונית מובהקת, שהתבטאה בין השאר ביצירת [[דגל ישראל]], הפיכת [[התקווה]] להמנון ציוני (על ידי הלחנתו ושירתו), הקמת [[בית ספר|בית הספר]] ו[[גן ילדים|גן הילדים]] העבריים הראשונים ו[[תחיית הלשון העברית|החייאת הלשון העברית]].
 
עם זאת, למרות הסימנים הרבים שהעידו על דחייה מצד החברה האירופאית, במיוחד במשבר הכלכלי של שנות השבעים של המאה ה-19, רבים מיהודי אירופה שאפו להמשיך בתהליך ההשתלבות בחברה. אחרים העדיפו להגר מעבר לים, בעיקר ל[[ארצות הברית]] שקלטה באותה תקופה מהגרים רבים מכל העולם. [[בנימין זאב הרצל]], יליד [[בודפשט]] שעבר ל[[וינה|ווינה]] בצעירותו, הציע פתרון אחר: הקמת מדינה יהודית. הרצל האמין כי הקמת מדינה לעם היהודי תוכל לפתור את [[הבעיה היהודית|בעיית האיבה כלפי היהודים]]. בשנת [[1896]] פרסם הרצל את ספר החזון ליצירת מדינה יהודית באמצעים פוליטיים. הספר שנקרא [[מדינת היהודים]], חולל תהודה גדולה בעיקר ב[[מזרח אירופה]] שם ישבו קהילות יהודיות גדולות ואפִשר את כינונה של התנועה הציונית ואת הקמת הקונגרס הציוני.
שורה 67:
 
====תנועות וזרמים במאה ה-20====
גל העלייה השני, שכונה '''[[העלייה השנייה]]''', התקיים על רקע תנועת [[הגירה המונית]] ממזרח אירופה שהתרחשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת [[המאה ה-20]] והקיפה יותר מ-35 מיליון איש. היהודים היגרו בשיעורים גבוהים יחסית לחלקם באוכלוסייה. הגל שבו נכללת העלייה השנייה היה הגדול בגלי ההגירה. הרוב המכריע של המהגרים היהודים, כמו אצל כלל המהגרים, יותר מ-1.3 מיליון יהודים -– היגרו אז ל[[ארצות הברית]], וכ-35 אלף עלו ל[[ארץ ישראל]]. ארצות יעד אחרות היו [[אנגליה]], [[ארגנטינה]], [[צרפת]], [[קנדה]] ו[[דרום אפריקה]].
 
עם המניעים להגירה ההמונית שפקדה את אוכלוסיית מזרח אירופה -– היהודית והלא יהודית כאחד -– יש למנות את הגידול הדמוגרפי המהיר באזור זה ואת הקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבותיו. החברה היהודית שבתחום [[גליציה]] ו[[רומניה]] סבלה ממצוקה כלכלית קשה ורבים מהם היו שרויים בעוני כבד. גורם נוסף שהאיץ את הגירתם של היהודים היו הגזרות והרדיפות מצד השלטונות ומצד האוכלוסייה המקומית. שניים מהאירועים שהאיצו ביהודים להגר היו [[פרעות קישינב]] שהתרחשו בשנת [[1903]] ופרעות לאחר [[מהפכת 1905|ניסיון ההפיכה ברוסיה]] בשנת [[1905]].
 
כ-35 אלף יהודים עלו לארץ ישראל מ-1905 ועד פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] בקיץ 1914. ערב המלחמה מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ-85 אלף נפש. רוב העולים באו לארץ ישראל בעקבות זיקתם להיסטוריה ולתרבות היהודית והרצון לשפר את חייהם בארץ החדשה. רבים מהם היו שוחרי התנועה הציונית והכירו את פועלו של [[בנימין זאב הרצל]], רבים השתייכו לתנועות [[סוציאליזם]] ו[[קומוניזם|קומוניסטים]] באירופה, השתתפו במהפכת הנפל ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] ב-[[1905]], וידעו על הפוגרומים שהתחוללו במזרח אירופה בסביבות שנה זו. חלק מהפועלים התארגנו בשתי מפלגות בשם: "[[הפועל הצעיר]]" "ו[[פועלי ציון]]", בהן היו חברים [[יצחק בן-צבי]], [[יוסף חיים ברנר]], [[מניה שוחט]], [[ישראל שוחט]], [[דוד בן-גוריון]], [[ברל כצנלסון]], [[לוי אשכול]], [[יצחק טבנקין]] ו[[א.ד. גורדון]]. בתקופת העלייה השנייה הוקמו ארגונים ציוניים אחדים ששירתו את היישוב וסימנו תהליכים חדשים, בהם: [[המשרד הארצישראלי]], ארגון השומר והשכונה העברית תל אביב.
שורה 103:
[[קובץ:PikiWiki Israel 5628 Synagogue.jpg|ממוזער|שמאל|250px|כיכר המייסדים ב[[מושבה]] [[ראשון לציון]] שנוסדה ב-[[1882]], בגלויה בהוצאת האחים אליהו מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]]]
 
הסיבות להגירה דווקא לארץ ישראל מגוונות: ארץ ישראל הייתה קרובה וזולה להגעה מ[[ארצות הברית]], התקווה שבארץ ישראל יתאקלמו טוב מבחינה כלכלית, ערגה דתית -– חלק ניכר מהעולים בקרב העלייה הראשונה והשנייה היו מסורתיים או דתיים, ותפיסת עולם לאומית וציונית. בשנים אלו פעלו ב[[רומניה]] וב[[רוסיה]] תנועות של [[חובבי ציון|חיבת ציון]] שעודדו את תחיית [[עברית|השפה העברית]] והעלייה ל[[ארץ ישראל]]. ב[[ועידת קטוביץ]], בשנת 1884, אוחדו תנועות אלה לתנועה גדולה וגלויה אחת שהיוותה בעצם את תחילתה של הציונות כתנועה לאומית מדינית.
 
ביום [[11 בינואר]] [[1882]], ברומניה, התכנס [[קונגרס פוקשאן]], שהיה הכינוס הציוני הראשון ונוסד [[הועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה]], הגוף הראשון שפעל לארגון העלייה לארץ ישראל. ביום [[25 באוגוסט]] 1882 יצאה מ[[גאלאץ]], רומניה, הספינה הראשונה שהובילה 220 עולים, העולים שהקימו את [[ראש פינה]] ואת [[זכרון יעקב]].
 
רוב העולים בעלייה הראשונה באו ממזרח-אירופה -– שטחי רוסיה (הכוללים את פולין) ורומניה; גם כ-2500 עולים הגיעו לארץ מתימן באותה תקופה.
 
יש המקדימים את ראשית הציונות לימיהם של [[מבשרי הציונות]].
שורה 115:
{{הפניה לערך מורחב|זרמים בציונות}}
 
בתנועה הציונית היו הוגי דעות אשר במשנתם יוצגו העדפות שונות לגבי הדרך והיעד שצריכה הציונות ללכת בה. בעצם המכנה המשותף היחידי לכולם היה השאיפה לכינון מדינה עצמאית לעם היהודי -– כל השאר -– מקום, אופי, שיטה -– היה נתון במחלוקת. ניתן לומר שהיו שתי גישות מרכזיות לגבי שיטת הפעולה של התנועה:
*[[ציונות מדינית]] – בהנהגתם של [[בנימין זאב הרצל]] ו[[מקס נורדאו|נורדאו]]. הציונות המדינית גרסה כי ראשית יש לקיים משא-ומתן בין המעצמות להשגת צ'רטר על ארץ ישראל לפני העלייה ארצה. ההנחה של הציונות המדינית הייתה כי מדינה תוקם רק לאחר השגת הסכמת אומות העולם לכך.
*[[ציונות מעשית]] – בהנהגתם של [[משה לייב ליליינבלום|משה ליליינבלום]] ו[[יהודה לייב פינסקר]]. הציונות המעשית טענה כי יש להתחיל העלייה לארץ וההתיישבות בהקדם, עוד לפני השגת צ'רטר על ארץ ישראל. חסידי תפיסה זו הדגישו את הצורך בהתיישבות רחבת היקף בארץ ישראל שתסייע לביסוסו של בית לאומי.
 
בהמשך גובשה גישה המשלבת ביניהן:
* [[ציונות סינתטית]] -– בהנהגתם של [[חיים ויצמן]], [[ליאו מוצקין]], [[נחום סוקולוב]] ו[[מרטין בובר]]. התומכים בגישה זו האמינו בשילוב בין פעילות מדינית של התנועה הציונית לבין פעילות "מעשית", דהיינו התיישבות ועבודה בארץ ישראל.
 
חלוקה אחרת בין הזרמים נובעת מהבדלים אידאולוגיים שאינם קשורים דווקא לציונות עצמה אלא לתפיסת עולם כוללת בה החזיקו אנשי הזרם:
שורה 157:
כתוצאה מהמנדט הוקמה ב-[[1929]] [[הסוכנות היהודית]] שתפקידה לבצע בפועל את הקמת הבית הלאומי. הסוכנות הפכה להנהגת [[היישוב היהודי בארץ ישראל]] והתחילה בהקמת מנגנונים שישמשו בעתיד את [[מדינת ישראל|המדינה]].
 
עולי העלייה השלישית התרכזו בעיקר במושבות וכפרים -– לא בערים, הם השתקעו והקימו צורות התיישבות חדשות כגון [[עמק יזרעאל]] ו[[נהלל]].
 
הסיבות ל[[העלייה הרביעית|עלייה רביעית]] ו[[העלייה החמישית|לעלייה החמישית]] שהיו עליות המוניות נוצרו מלחצים כלכלים שהופעלו ב[[פולין]] בעלייה הרביעית ומהלחץ שהפעילו ה[[נאצים]] החל מ-[[1932]] ב[[גרמניה]]
שורה 170:
העלייה השישית או העלייה הבלתי-לגלית נבעה מהלחץ של [[מלחמת העולם השנייה]] וההשמדה של יהודים על ידי גרמניה. תוצאות הלחץ הזה המשיכו לפעול גם לאחר שמלחמת העולם השנייה הסתיימה. [[מחתרות עבריות בארץ ישראל|המחתרות העבריות]] עודדו עלייה זו ואף ארגנו מבצעי [[העפלה]] ימים ויבשתיים על מנת להבריח עולים יהודיים אל [[ארץ ישראל]].
 
ב-[[1939]]–[[1945]] התחוללה [[השואה]], שנתנה דחיפה גדולה למימוש הציונות. ההסתדרות הציונית הכריזה ב-[[1942]] על [[תוכנית בילטמור]] שהיא הפעם הראשונה שבה הוכרז רשמית היעד הסופי של הציונות -– הקמת מדינה יהודית (ליתר דיוק -– קהיליה יהודית -– Jewish Commonwealth) בארץ ישראל. במובלע קיבלה תוכנית בילטמור גם את עקרון החלוקה.
 
[[ההעפלה]], נבעה מהלחץ של גרמניה, לפני ובעיקר במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] ו[[השואה]]. תוצאות השואה גרמו להאצה רבה בלחץ המעפילים בשל התנאים הגרועים אליהם התדרדרו היהודים באירופה במהלכה. תנאים שהתבטאו בין השאר בבעיית [[פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה|העקורים]].
שורה 182:
 
לאחר הקמת מדינה ישראל, נבעה העלייה לישראל מכמה גורמים:
# הכרה שנפוצה בקרב יהודים כי ארצות הפזורה היהודית אינן בטוחות עבורן. הדבר אמור לגבי יהודים ב[[מזרח אירופה]], ב[[ברית המועצות]] וב[[ארצות ערב]]. לגבי הראשונים הכרה זו נפוצה בעקבות [[השואה]], ובעקבות אירועים [[אנטישמיות|אנטישמיים]] שקרו אחריה. לגבי האחרונים -– בעקבות מהומות נגד יהודים שהיו חלק מ[[הסכסוך הישראלי-ערבי]] שהגיע לשיאו ב[[מלחמת העצמאות]].
# מאמצים שעשתה [[ממשלת ישראל]] להעלאת יהודים לישראל, באמצעות הבטחת זכויות אזרח וסיוע כלכלי לעולים, וגם באמצעות שליחת שליחים, ניהול משא ומתן עם ממשלות זרות, וכן שליחת מטוסים ואמצעי תחבורה אחרים לשם הסעת יהודים לישראל.
# תחושה בקרב יהודים רבים ששאיפה בת מאות שנים מתממשת לנגד עיניהם, ורצונם לקחת חלק בכך.
שורה 353:
==לקריאה נוספת==
===מחקרים===
* [[בן-ציון דינור]] (עורך), '''[[ספר תולדות ההגנה]]''', א-ג, תל אביב: הוצאת [[מערכות]], 1972-1955.▼
* [[שמואל אלמוג]], '''לאומיות, ציונות, אנטישמיות: מסות ומחקרים''', ירושלים: הוצאת [[הספרייה הציונית]], [[ההסתדרות הציונית העולמית]], תשנ"ב 1992{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[דניאל גוטוויין]]|הדיאלקטיקה של ההיסטוריוגרפיה הציונית|69.4|69, ספטמבר 1993, עמ' 121-115}}}}.▼
* [[פנחס גינוסר]], [[אבי בראלי]] (עורכים), '''ציונות – פולמוס בן זמננו: גישות מחקריות ואידאולוגיות''', הוצאת המרכז למורשת בן-גוריון, [[באר שבע]], תשנ"ז-1996.▼
▲* [[בן-ציון דינור]] (עורך), '''[[ספר תולדות ההגנה]]''', א-ג, תל אביב: הוצאת [[מערכות]], 1972-1955.
* [[בן הלפרן]] ו[[יהודה ריינהרץ]], '''הציונות: יצירתה של חברה חדשה''' (תרגמה מאנגלית עדה פלדור), ירושלים: [[מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל]], 2000{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[ישראל קולת]]|מרעיון המדינה לבניין חברה חדשה|104.7|104, עמ' 173-170}}}}. {{ULI|004140791}}▼
*[[יצחק קונפורטי]], '''עיצוב אומה - המקורות התרבותיים של הציונות''', ירושלים: [[יד יצחק בן צבי]], 2019.▼
* [[אביעזר רביצקי]], '''הקץ המגולה ומדינת היהודים: משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל''', [[עם עובד|הוצאת עם עובד]], תל אביב, תשנ"ב 1993.▼
* [[אמנון רובינשטיין]], '''מהרצל עד רבין והלאה: מאה שנות ציונות''', תל אביב: [[הוצאת שוקן]], 1997.▼
* [[יואל רפל]], '''אין זו אגדה: ציונות, הסיפור והמעשה''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 1997.▼
* [[גדעון שמעוני]], '''האידאולוגיה הציונית''', (תרגום: סמדר מילוא), ירושלים: [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], [[האוניברסיטה העברית]], תשס"א-2001.▼
* [[גדעון שמעוני]], [[חיים אבני]], (עורכים), '''הציונות ומתנגדיה בעם היהודי''', ירושלים: הספרייה הציונית, [[ההסתדרות הציונית העולמית]] ו[[הוצאת מוסד ביאליק]], 1990.▼
* [[אניטה שפירא]], '''ככל עם ועם - ישראל 1881–2000''', [[מרכז זלמן שזר]], 2014.▼
*[[דוד ויטל]], '''המהפכה הציונית''', 3 כר', [[עם עובד]], 1991-1978
▲* [[גדעון שמעוני]], [[חיים אבני]], (עורכים), '''הציונות ומתנגדיה בעם היהודי''', ירושלים: הספרייה הציונית, [[ההסתדרות הציונית העולמית]] ו[[הוצאת מוסד ביאליק]], 1990.
▲* [[שמואל אלמוג]], '''לאומיות, ציונות, אנטישמיות: מסות ומחקרים''', ירושלים: הוצאת [[הספרייה הציונית]], [[ההסתדרות הציונית העולמית]], תשנ"ב 1992{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[דניאל גוטוויין]]|הדיאלקטיקה של ההיסטוריוגרפיה הציונית|69.4|69, ספטמבר 1993, עמ' 121-115}}}}.
▲* [[אביעזר רביצקי]], '''הקץ המגולה ומדינת היהודים: משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל''', [[עם עובד|הוצאת עם עובד]], תל אביב, תשנ"ב 1993.
▲* [[פנחס גינוסר]], [[אבי בראלי]] (עורכים), '''ציונות – פולמוס בן זמננו: גישות מחקריות ואידאולוגיות''', הוצאת המרכז למורשת בן-גוריון, [[באר שבע]], תשנ"ז-1996.
▲* [[אמנון רובינשטיין]], '''מהרצל עד רבין והלאה: מאה שנות ציונות''', תל אביב: [[הוצאת שוקן]], 1997.
▲* [[יואל רפל]], '''אין זו אגדה: ציונות, הסיפור והמעשה''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 1997.
▲* [[בן הלפרן]] ו[[יהודה ריינהרץ]], '''הציונות: יצירתה של חברה חדשה''' (תרגמה מאנגלית עדה פלדור), ירושלים: [[מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל]], 2000{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|[[ישראל קולת]]|מרעיון המדינה לבניין חברה חדשה|104.7|104, עמ' 173-170}}}}. {{ULI|004140791}}
▲* [[גדעון שמעוני]], '''האידאולוגיה הציונית''', (תרגום: סמדר מילוא), ירושלים: [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], [[האוניברסיטה העברית]], תשס"א-2001.
▲* [[אניטה שפירא]], '''ככל עם ועם -– ישראל 1881–2000''', [[מרכז זלמן שזר]], 2014.
▲*[[יצחק קונפורטי]], '''עיצוב אומה -– המקורות התרבותיים של הציונות''', ירושלים: [[יד יצחק בן צבי]], 2019.
 
===מקורות===
 
* [[אהוד בן-עזר]], '''אין שאננים בציון''', תל אביב : [[עם עובד|הוצאת עם עובד]], תשמ"ו 1986.▼
* [[אברהם לוינסון]] (עורך), '''ביבליוגרפיה ציונית''', ירושלים: יוצא לאור על ידי הנהלת ההסתדרות הציונית, תש"ג 1943.▼
* [[מוקי צור]], '''ציונות : מבחר כותבים''', 2008.▼
*[[חן ח'מלך מרחביה]] (עורך), '''הציונות, אוצר התעודות הפוליטיות''', הקדמה מאת [[דוד בן-גוריון]], ירושלים: הוצאת אחיאסף, 1943.
*[[חן ח'מלך מרחביה]] (עורך), '''קולות קוראים לציון''', ירושלים: הוצאת [[מרכז שזר]], תשמ"א 1981.
▲* [[אהוד בן-עזר]], '''אין שאננים בציון''', תל אביב : [[עם עובד|הוצאת עם עובד]], תשמ"ו 1986.
▲* [[אברהם לוינסון]] (עורך), '''ביבליוגרפיה ציונית''', ירושלים: יוצא לאור על ידי הנהלת ההסתדרות הציונית, תש"ג 1943.
▲* [[מוקי צור]], '''ציונות : מבחר כותבים''', 2008.
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 380 ⟵ 381:
}}
* [http://www.zionistarchives.org.il אתר הארכיון הציוני המרכזי]
* [http://tnuathaavoda.info אתר תנועת העבודה ההיסטורית בישראל] -– מכיל מסמכים רבים מתקופת יישוב הארץ
* [[חמוטל בר-יוסף]], [http://www.bgu.ac.il/~baryosef/Heb/research/zionism_cosmopolit.htm הציונות והקוסמופוליט היהודי], באתר [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]]
* {{מטח|[[יוסף שלמון]]|דת ולאומיות בתנועה הציונית בראשיתה|14750|מתוך: [[יהודה ריינהרץ]], יוסף שלמון, [[גדעון שמעוני]], '''לאומיות ופוליטיקה יהודית: פרספקטיבות חדשות''', [[מרכז זלמן שזר]], תשנ"ז - 1996}}
* [[א. ב. יהושע]], [http://www.hofesh.org.il/freeclass/zionut/zionist_revolution.html המהפכה הציונית -– האם יש לה המשך], אתריהדות חופשחופשית, 2003
* יצחק קונפורטי, [http://toldot.cet.ac.il/movie27.aspx לאומיות יהודית במאה ה-19], הרצאה מצולמת,באתר "תולדוט, – אתר ההיסטוריה", [[המרכז לטכנולוגיהספטמבר חינוכית]]2009 {{וידאו}}
* {{קתדרה|[[יוסי כץ (גאוגרף היסטורי)|יוסי כץ]]|הציונות ושיווקה של ארץ-ישראל: מדריכי התיירים הציוניים בתקופת המנדט הבריטי|97.5|97, ספטמבר 2000, עמ' 116-85}}
* {{תכלת|[[אריה מורגנשטרן]]|יהדות הגולה והכמיהה לציון 1240–1840|203|12, אביב תשס"ב - 2002, עמ' 100-51}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ציונות"