פלורנס נייטינגייל – הבדלי גרסאות

שירותה כאחות ב[[מלחמת קרים]] הביא לפרסומה העיקרי של נייטינגייל. דיווחיו של ה[[כתב צבאי|כתב הצבאי]] של [[הטיימס]], [[ויליאם הווארד ראסל]], על מצבם הקשה של הפצועים במלחמה{{הערה|1=[http://www.countryjoe.com/nightingale/warcorr.htm השפעת דיווחיו של ראסל על נייטינגייל]}} הביאו את נייטינגייל לצאת ל[[טורקיה]]לטורקיה בראש משלחת של 38 אחיות מתנדבות, אותן הכשירה בעצמה. המשלחת יצאה ב-[[21 באוקטובר]] [[1854]] אל המפקדה האנגלית באישורו של סידני הרברט, שהיה אז שר המלחמה הבריטי.

מצבם של החולים במרפאות הצבאיות כשנייטינגייל הגיעה ל[[טורקיה]]לטורקיה היה קשה מאוד: צוותי המרפאות עבדו עבודה קשה, ולא קיבלו תמיכה מדרגים גבוהים יותר. היה מחסור ב[[תרופה|תרופות]]בתרופות וציוד ורמת ה[[היגיינה]]ההיגיינה הייתה נמוכה. נייטינגייל וצוות המתנדבות שאיתה ניקו וארגנו את המרפאות מחדש. למרות המאמצים שהושקעו, שיעור התמותה בבית החולים המשיך לעלות. חיילים רבים יותר מתו בבית החולים מ[[מחלה|מחלות]]ממחלות מדבקות מאשר בקרב. תנאי האוורור הירודים בבית החולים, הצפיפות, חוסר ההיגיינה ומערכת הניקוז הגרועה של ה[[ביוב]]הביוב החמירו את מצבם של הפצועים. רק במרץ 1855, כמעט חצי שנה לאחר בואה של נייטינגייל, משלחת מטעם הממשלה הבריטית דאגה ל[[צנרת]]לצנרת ולאוורור, ושיעורי התמותה צנחו.

נייטינגייל האמינה כי שיעורי התמותה הגבוהים נגרמו על ידי תנאי תברואה ירודים, ובפרט- [[תזונה]] גרועה ועייפות של החיילים. רק לאחר שובה לאנגליה הצליחה, בעזרת הראיות שהביאה, לשכנע בכך את הגורמים האחראיים. בעקבות ניסיונה בצבא, גם בהמשך עבודתה המקצועית שמה נייטינגייל דגש על תנאי התברואה בהם נמצאו מטופליה. לאחר המלחמה הצליחה להוריד את אחוזי התמותה בבתי החולים הצבאיים (יחסית לתקופות אחרות בהן הצבא לא נלחם) והטיפה לתנאי תברואה הולמים יותר במבנה [[בית חולים|בתי החולים]].