הילריוס מפואטייה – הבדלי גרסאות

בהיותו במזרח התוודע הילריוס להגות של מורי הכנסייה הגדולים שם, במיוחד [[אוריגנס]], שכמעט ולא הייתה מוכרת במערב. כמו כן הושפע מבזיליוס בישוף אנקירה, שהיה ממארגני המגננה האורתודוקסית נגד התעצמות מתנגדי השילוש בימים בהם [[טטררכיה|ארבעת הקיסרים]] תמכו בהם. הבישופים המקומיים חשדו בו בתחילה ב[[סבליאניזם]] – מינות שגרסה כי שלוששלושת היבטי השילוש לא היו אלא השתקפויות של אל אחד שנתפשו כנפרדות רק בתודעת המאמינים; לדעתם, היא הייתה נפוצה במערב – אך התרצו כשהסביר להם בדקדוק את אמונותיו. הילריוס החל לכתוב את עבודת חייו, החיבור בן שנים עשר הכרכים "אודות השילוש" (De Trinitate) נגד האריאנים. ב-359 חיבר ניתוח מדוקדק של עמדות הבישופים מכל המחנות בשורת האסיפות שהתרחשה סביב אותן שנים, "אודות הוויעודים" (De synodis). למרות היותו אורתודוקס קנאי, הספר נקט בנימה מתונה לעיתים וייחס הבדלים תאולוגיים שונים לדקויות של ניסוח ולפערים פילוסופיים, ואף קרא לחבריו להיזהר בגינוי חלק מיריביהם שלא בהכרח היו מינים גמורים. נימה זו הביאה את הבישוף לוציפר מ[[קליארי|קלריס]] למחות נגדו. הילריוס התבלט שוב בוועידת סלאוקיה באותה השנה, למרות שגם שם ניצח המחנה האחר. הוא ניסה לשווא לבקש פגישה עם קונסטנטיוס, וכשזה סירב חיבר נגדו מנשר רווי השמצות ואף השווה אותו ל[[אנטיכריסט]].