שידור רדיו בישראל – הבדלי גרסאות

בדצמבר 1994 פורסמו המכרזים הראשונים לתחנות רדיו אזורי, ובתום הליך המכרז נבחרו ארבע התחנות שעלו לאוויר ב-1 בספטמבר 1995. תחנות ששידרו לאזורים ירושלים רבתי {[[רדיו ירושלים]]), המרכז ([[רדיו ללא הפסקה]]), חיפה והמפרץ ([[רדיו חיפה]]) ואילת ([[רדיו קול הים האדום]]). בדצמבר 1995, התפרסם גל מכרזים השני למתן זיכיונות לשידורי רדיו אזורי (גל 2), בעבור שמונה אזורים נוספים: תחנה בשפה הערבית בצפון, אזור העמקים, הכרמל והמפרץ, עמק חפר, השרון, גוש דן, תחנה דתית בגוש דן ושפלת יהודה. תחנות שהחלו לשדר במהלך 1996 ו-1997. "[[הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו]]" חילקה את התדרים (המצומצמים) בין תחנות הרדיו האזוריות ולכל תחנה יש לפחות תדר [[אפנון תדר|FM]] אחד משלה{{הערה|{{העין השביעית|שלומית טבת|רדיו אזורי בישראל: הכללים|234873|1 בפברואר 2017}}}}.

 

 

התחנות התקשו לתרגם הצלחה זו למונחים כלכליים וחמש שנים לאחר הקמתם 40% מהתחנות פעלו בהפסד וחלקם לא הצליחו להחזיר את השקעתן בתום ארבע שנות הזיכיון. ההכנסות המצרפיות של תחנות הרדיו האזורי בשנת 2001 הסתכמו ב-99 מיליון שקל{{הערה|{{גלובס|אביבה קרול|עלייה של 6% בהכנסות תחנות הרדיו האזורי ב-2001 - ל-99 מיליון שקל|603400|17 ביולי 2002}}}}.