הבדלים בין גרסאות בדף "אלכסנדרה החשמונאית"

מ
להתיצב->להתייצב - תיקון תקלדה בקליק
מ (להתיצב->להתייצב - תיקון תקלדה בקליק)
[[יוסף בן מתתיהו]] מספר כי "אלכסנדרה הייתה אוהבת מדנים" ולא פסקה מלנסות להביא לשינוי השלטון. הוא מספר שעל פי זיכרונותיו של הורדוס, היא הפצירה באביה, [[הורקנוס השני]], שיפעל להפסקת פעולותיו של הורדוס כנגד שארית [[חשמונאים|בית חשמונאי]]. חילופי השלטון ברומא אחרי [[קרב אקטיום]] (31 לפנה"ס) העמידו בסכנה את שלטון הורדוס, שהיה נאמנו של אנטוניוס, ואלכסנדרה דרשה מאביה שיבקש מקלט ממלכוס, השליט הערבי, במקרה שהמנצח [[אוגוסטוס]] ייקח מהורדוס את השלטון ויחזיר אותו למשפחתם. הורקנוס סירב בתחילה, אולם לאחר שאלכסנדרה לא הרפתה מהעניין, שלח מכתב לידידו דוסיתאוס, ובו סוכם שמלכוס הערבי ישלח לו פרשים שיקחו אותו אל [[ים המלח]]. הורקנוס נתן את אמונו בדוסיתאוס, "שהחניף גם לו וגם לאלכסנדרה", אלא שהידיד בחר להעביר את המכתב להורדוס, וזה הוציא להורג את הורקנוס (30 לפנה"ס). יוספוס מדגיש כי להבדיל מהכתוב בזיכרונותיו של הורדוס, אחרים גורסים כי הורדוס האשים את הורקנוס האשמת שוא, והוא מעולם לא תכנן הפיכה והיה זה רק תירוץ להוציא אותו להורג, לפני הופעתו בפני אוגוסטוס.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ו, פסקאות ב-ג, סעיפים 178-165.}}
 
הורדוס יצא ל[[רודוס]] להתיצבלהתייצב בפני אוגוסטוס, והשאיר את אימו, אחותו וכל משפחתו ב[[מצדה]], ואילו את מרים ואלכסנדרה, שבגלל מריבותיה של מרים עם שלומית וקיפרוס לא יכלו לגור באותו מקום, השאיר ב[[אלכסנדריון]]. הורדוס חשד באלכסנדרה שתנצל את ההזדמנות ותמריד את העם ולכן הפקיד עליה ועל מרים את יוסף סוכן הבית ואת סואמוס ה[[יטורים|יטורי]], כביכול כדי לשמור על כבודן, אך פקד עליהם כי אם לא ישוב בשלום, יהרגו מיד את שתיהן ויעשו הכל כדי לשמור את המלוכה בידי [[בית הורדוס]].{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ו, פסקה ה, סעיפים 186-183.}}
בזמן נסיעתו, החניפו מרים ואלכסנדרה לסואמוס במילים ובמתנות עד שזה גילה להן את פקודותיו של הורדוס, בתקוה שהורדוס יחזור ללא אישור להמשך שלטונו והוא עצמו יזכה להכרת טובה מהנשים שעשויות למלוך בעצמן. כאשר חזר הורדוס ליהודה, מצא את מרים ואלכסנדרה "שרויות ברוגז", מאחר שהבינו כי הושמו תחת שמירה, לא כדי להגן עליהן, אלא כדי לכלוא אותן.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 15, פרק ז, פסקה א, סעיפים 206-202.}}