צבי מגדל – הבדלי גרסאות

ארגון 'צבי מגדל' התנהל כמו [[מאפיה|"מאפיה"]], ופעל לפי כללים ו"חוקים" נוקשים. הארגון שיחד את כל מי שיכול היה לאיים על פעילותו: פקידי הגירה בנמלים שהכניסו את הנערות לארץ ללא שאלות מיותרות, שוטרים ושופטים שדאגו לבלום כל ניסיון להפריע לפעילות, פקידי עירייה ופוליטיקאים לצורך אישור הקמת והרחבת [[בית בושת|בתי הבושת]], וכו'. הפרוצותבנות עבדורבות רובןנגנבו במרמה ממשפחותיהן ורובן ככולן ועבדו בכפייה. רשת הסרסורים פעלה כך: מדי פעם היה שולח הארגון גבר שנראה הגון, לבוש בקפידה ומנומס ל[[יהדות מזרח אירופה|קהילות יהודיות במזרח אירופה]]. האיש היה מפיץ בקהילה [[מודעה|מודעות]] ביקוש ל"נערות יהודיות מבית טוב" לעבודה בבתי יהודים עשירים בארגנטינה, או למטרות [[שידוך|שידוכים]]. משפחות יהודיות במזרח אירופה, שרובן היו עניות ונואשות בשל פרעות אנטישמיות, היו שולחות עם האיש את בנותיהם בתקווה לשיפור חייהן. רוב הנערות היו בנות 13 - 18. הן ומשפחותיהן האמינו שמחכה להן עתיד טוב יותר בארגנטינה - כשבעצם הן [[סחר בבני אדם|נחטפו]] לתעשיית המין. מסעות אלה נקראו 'רמונטה' - מונח שלקוח מתחום ה[[בקר]].

כבר באונית המסע בדרך לדרום אמריקה הנערות נכלאו, [[אונס|נאנסו קבוצתית]], הוכו והורעבו עוד בטרם החלו לעבוד, במטרה לשבור את רוחן - הסרסורים קראו לזה "תקופת חינוך". לאחר שירדו לחוף הבנות נסחרו בין ה"רופיאנים" כב[[שוק עבדים]]: הן נלקחו לבית שהיה שייך לארגון, שם הופשטו, וכך - כשהן עירומות לעיני קהל הסוחרים, הן נמכרו ב[[מכירה פומבית]] כשפחות מין. הזוכה שילם ולקח את הנערה שהפכה לרכושו, ועשה בה כרצונו. בין האורחים הקבועים במכירות אלו היו גם אנשי ממשל - פקידי רשות, [[שופט]]ים ו[[עיתונאי]]ם - שחלקם הגדול היו גם לקוחות, וכך הפעילות התנהלה ללא הפרעה מהשלטונות.

במהלך שנות ה-20 של [[המאה העשרים]] ארגון 'צבי מגדל' הגיע לשיא כוחו. כ-500 "רופיאנים" שלטו בכ-2,000 בתי בושת, בהם הועסקו לפי האומדן כ-30,000 נשים{{הערה|{{הארץ|אביבה לורי|רחל-לאה ליברמן הייתה הפרוצה היהודייה שהפילה את המאפיה היהודית בארגנטינה|1.1258486|[[1 במאי]] 2009}}}}. הרשת הייתה מאורגנת וחבריה שיתפו פעולה ביניהם בצורה הדוקה, להגנה על האינטרסים שלהם. דמי החבר בארגון היו 250 [[פזו]] בחודש, ששימשו לנסיעות ה'רמונטה' (לגייסלגיוס במרמה של נערות חדשות מ[[אירופה]]).

בייאושה ותוך סיכון חיים היא פנתה לקצין המשטרה אלסוגאראי שנודע ביושרו, ועדותה סיפקה עילה לחקירה מקיפה. הממצאים הובאו בפני השופט ד"ר רודריגז אוקמפו, שאף הוא סירב לשוחד מ'צבי מגדל'. ב[[ספטמבר]] [[1930]] הסתיים המשפט, שנוהל כנגד 108 נאשמים. "קיומו של ארגון 'צבי מגדל' הוא סכנה ממשית לחברה שלנו" - כתב השופט בפסק הדין, וקבע עונשי מאסר ארוכים לנאשמים. אך השפעת ארגון הסרסורים התבררה כדומיננטית גם בכלא, והם שיחדו פקידים רבים במערכות המשפט והאכיפה. ב[[ינואר]] [[1931]] הגישו עורכי הדין של הארגון ערעור, שהתקבל. בכירי משרד המשפטים (חלקם משוחדים) השאירו על כנה את הרשעתם של שלושה נאשמים בלבד, בעוד כל השאר שוחררו. הפרשה פורסמה בהרחבה בעיתונות וגרמה למהומה בדעת הקהל. הלחץ הציבורי הביא את שלטונות ארגנטינה לבטל את השחרורים. מאות סרסורים שלא נכלאו - גורשו ל[[אורוגוואי]], ולמדינות אחרות בדרום אמריקה. הארגון לא שוקם יותר כארגון מסודר, אולם רבים מהסרסורים הצליחו לחזור לארגנטינה, וחלקם המשיכו להפעיל בתי בושת קטנים יותר. אשת [[הברון הירש]] הקימה ארגון בשם "עזרת נשים" כדי לעזור לבנות לחזור לארצות מוצאן, ואולם המשפחות היהודיות באירופה סירבו לקבל חזרה את בנותיהן כשנודעה להן האמת על עיסוקן הכפוי. [[מלחמת העולם השנייה]] תרמה לסיום הקשר של ארגוני הפשע עם עמיתיהם באירופה.