אכדית – הבדלי גרסאות

בשל ריבוי החומר הכתוב באכדית, שפה זו נחקרה ונלמדה היטב ואף נעשה בה שימוש כדי לפענח שפות עתיקות אחרות. למשל, בחפירות העיר [[אוגרית]] נתגלו [[מילון|מילונים]] אוגריתײם-אכדיים. מילונים קדומים אלה סײעו בפענוח השפה ה[[אוגריתית]], כיוןכיוון שהשפה האכדית מוכרת היטב. ה[[מיתוס]]ים הכתובים באכדית מושווים לעיתים קרובות לסיפורי ה[[תנ"ך]] (בפרט לסיפורי ספר [[בראשית]]), ומספקים מקור חשוב להבנת הרקע לסיפורי התנ"ך וכן לפענוח מילים לא-ברורות ב[[עברית מקראית]]. יתרון חשוב אחר של השפה נובע מכך שהיא נכתבה ב[[כתב הברות]], הכולל סימון לתנועות. רוב השפות השמיות העתיקות נכתבו ב[[אבג'ד]] (אלפבית עיצורי), ולכן קשה לשחזר את ה[[פונולוגיה]] (תורת ההגה) ואת ה[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]] (תורת הצורות) שלהן. הטקסטים האכדיים נותנים מידע רב-ערך על האופן שבו נהגו השפות השמיות הקדומות.

השפה השומרית, שדובריה פיתחו את כתב היתדות, שונה מאוד מן השפות השמיות. לפיכך, כתב היתדות לא התאים לאכדית במובנים רבים. בין חסרונותיו היה חוסר יכולתו לייצג [[פונמה|פונמות]] האופייניות לשפות שמיות, ובהן [[עיצור סדקי, סותם, אטום|סותם סדקי]], [[עיצורים לועיים]] ו[[עיצורים נחציים]]. יש חוקרים המשערים שהשפה האכדית איבדה את העיצורים הלועײם, אולם ייתכן שדוברי אכדית פשוט לא מצאו דרך לייצג אותם בכתב היתדות. מבנה ההברה באכדית מגוון יותר מאשר בשומרית. לפיכך השתמשו דוברי אכדית בטכניקות שונות לסימון עיצורים כפולים (דגושים) ותנועות ארוכות. למשל, צרוףצירוף הסימניות ‍ak-ka מציין שהעיצור k מודגש. צרוףצירוף הסימניות du-u מציין שהתנועה u ארוכה. סימון העיצורים הכפולים הוא עקבי. לעומת זאת, במקרים רבים מסומנת תנועה ארוכה כאילו הייתה קצרה (כלומר סימנית אחת: du במקום שתיים: du-u).