קורבן תודה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לויקרא->לוויקרא - תיקון תקלדה בקליק |
|||
שורה 1:
'''קורבן תודה''' הוא [[קורבן (יהדות)|קורבן]] נדבה שהיה קרב ב[[בית המקדש]]. תכלית הקורבן - כשמו, הודאה לה' על ישועה שהביא למגיש הקורבן. למעשה, קורבן תודה נחשב סוג של [[קורבן שלמים]], ודיניו מפורטים בתורה בפרשת קורבן השלמים
==המקור ב[[תורה]]==
שורה 5:
==מביאי הקורבן==
קורבן תודה הוא קורבן נדבה, שאדם מביא לפי רצונו; אך יש שכתבו שקורבן זה בא על ידי מי שנעשה לו נס וניצול, כמו יורדי הים - הנוסעים בספינה בים הגדול, שהם שרויים בסכנה; הולכי מדבריות - שאף המדבר הוא מקום סכנה; חולים שנתרפאו ממחלה מסוכנת, ומי שהיה חבוש בבית האסורים והשתחרר
==תהליך ההקרבה והאכילה==
קורבן התודה, כשאר סוגי השלמים יכול לבוא מכל סוגי הבהמות הכשרות לקורבן: [[פרה|פרים]], [[כבש הבית|כבשים]] ו[[עז הבית|עזים]], זכרים ונקבות, גדולים וקטנים (כלומר: ללא הגבלת גיל){{הערה|1=למעט בהמה שטרם עברו שמונה ימים מאז לידתה.}}.
הקרבת התודה זהה ברוב פרטיה להקרבת קורבן שלמים, אך יש שני דינים ייחודיים לקורבן תודה: א. ביחד עם הקורבן יש להביא ארבעים לחמים, ארבעה מהם ניתנים לכהנים לאכילה ואף מותרים באכילה ל[[בת כהן]], ושאר הלחמים נאכלים על ידי הבעלים, קרוביהם וחבריהם. ב. אכילת התודה מוגבלת ליום ההקרבה והלילה שלאחריו, בעוד ששלמים נאכלים עד תום היום השני להקרבה.
שורה 16:
1. '''[[סמיכה (קורבן)|סמיכה]]''' - הנחת ידי בעל הקורבן על ראש הבהמה. לדעת ה[[רמב"ם]]{{הערה|1=הלכות מעשה הקורבנות פרק ג' הלכה ט"ו.}}, המקריב שלמים אומר "דברי שבח" בזמן הסמיכה, ונראה שכך עושה גם המקריב קורבן תודה.
2. '''[[שחיטה (הלכה)|שחיטה]]''' - שחיטת התודה נעשית בכל מקום בעזרה, כדין "קדשים קלים".
3. '''קבלת הדם''' הנשפך מן הבהמה על ידי [[כהן]], בכלי הנקרא "מזרק".
שורה 27:
6. '''שפיכת שיריים''' - אם נשאר דם במזרק, הוא נשפך במקום מיוחד ביסוד המזבח בפינה הדרום - מערבית.
7. '''תנופה''' - הכהן נוטל את חלקי הקורבן הקרבים על גבי המזבח (ה"אימורים"), ואת חלקי הקורבן הניתנים לכהן ([[חזה ושוק]] וארבעה לחמים, אחד מכל סוג), מניח אותם על ידי הבעלים, מניח את ידיו מתחת ידי הבעלים, ושניהם ביחד מניפים את הכל למעלה, למטה ולארבעה צדדים.
8. '''הקטרת אימורים''' - הכהן לוקח חלקים מסוימים מן הבהמה ([[חלב (שומן)|חלב]], כליות, ועוד), מעלה אותם לראש המזבח, ומניח אותם על מערכת העצים הבוערת.
9. '''[[נסכים]]''' - יחד עם קורבן התודה מביאים [[יין]], ומנסכים (שופכים) אותו על גבי המזבח. כמו כן מביאים מנחת נסכים - מנחה העשויה מסולת חיטים ו[[שמן]] המעורבים זה בזה, ומקטירים אותה על גבי המזבח. הכמויות המדויקות של הסולת, היין והשמן תלויים במין הבהמה הקרבה
10. '''אכילת הבשר והלחם''' - בשר התודה והלחמים הבאים עמה נאכלים על ידי הבעלים, מלבד ה[[חזה ושוק|חזה, שוק הימין]] וארבעה הלחמים שניתנו לכהן, שהם נאכלים על ידי הכהנים ובני משפחותיהם. קורבן התודה נאכל במשך יום ההקרבה והלילה שלאחריו, וזאת בניגוד לקורבן שלמים רגיל, שנאכל עד תום היום השני להקרבה. מקום אכילת התודה (כולל החלקים הניתנים לכהנים) הוא בכל שטח [[ירושלים]] המקודשת.
==לחמי התודה==
כאמור, מלבד הבהמה הקרבה יש להביא גם ארבעים כיכרות לחם מהסוגים הבאים:
שלושה מינים של מצה (לחמים שנאפו ללא שבאו לידי חימוץ):
שורה 44:
ומין אחד של חמץ:
# '''חלות חמץ''' - לחם שמכניסים [[שאור]] ל[[בצק
כמות הקמח הכוללת של כל הלחמים היא שתי איפות או שש סאים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.sefaria.org/Mishnah_Menachot.7.1?lang=bi&with=all&lang2=en|כותרת=Mishnah Menachot 7:1|אתר=www.sefaria.org|תאריך_וידוא=2019-11-27}}</ref>, שהם 864 ביצים ([[מידות ומשקלות תורניים|מידה הלכתית]]). שיעור זה הוא כ-86 ליטר (לפי שיטת ה[[חזון איש]]) או כ-50 ליטר (לפי שיטת הרב [[אברהם חיים נאה]]). חלוקת הקמח בין כל הלחמים אינה שווה: חצי כמות הקמח ניתנת לעשר לחמי החמץ, וחציה - לשלושים לחמי המצה. נמצא שכל אחד מלחמי החמץ גדול כמו שלושה לחמי מצה.
שורה 58:
{{הקורבנות ביהדות}}
{{כ"ד מתנות כהונה}}
[[קטגוריה:בית המקדש]]
[[קטגוריה:מתנות כהונה]]
[[קטגוריה:קורבנות ביהדות]]
| |||