תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Dvirson (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ הגהה
שורה 27:
| יורש העצר = [[אחזיה (מלך ישראל)|אחזיה]]
|בת זוג=[[איזבל]]}}
'''אַחְאָב''' הוא [[דמות מקראית]], מלך ב[[ממלכת ישראל]], בנו של [[עמרי]] [[מלכי ישראל|מלך ישראל]]. היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם הממלכות השכנות. כך למשל חמל על אויבו [[בן הדד השני]], מלך [[ארם דמשק|ארם-דמשק]], וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה ב[[ספר מלכים|ספרי מלכים]] אך המקרא מתמקד בעיקר בחטאיו וביחסים בינו לבין [[אליהו]] הנביא, ופחות במדיניות החוץ בימיו. בפרט, המקרא מתעלם מ[[קרב קרקר]] שבו עצרה ברית מלכים אזורית בהשתתפות אחאב את הפלישה ה[[אשור]]ית.
 
בימיו התהדקה הברית עם ה[[פיניקים|צידונים]] בעקבות נישואיו ל[[איזבל]], בתו של [[אתבעל מלך צידונים|אתבעל]] מלך צידון{{הערה|1=מלכים א' טז, לא}}, ובנוסף חיזק אחאב את הברית עם [[ממלכת יהודה]] על ידי נישואי [[עתליה]] בתו ל[[יורם (מלך יהודה)|יהורם]], בנו של [[יהושפט]] מלך יהודה{{הערה|1=מלכים ב' ח, כו. בחז"ל מובאת דעה שיהושפט נשא את בת עומרי (אבי אחאב) לאשה. כלומר, עוד בימי אבותם של אחאב ויהושפט הונחה התשתית לשלום בין הממלכות.}}. בריתות אלו חיזקו את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקו לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית, אך הקשר ההדוק עם הצידונים הגביר את ההשפעה הדתית הזרה על ממלכת ישראל, וזו עוררה את התנגדותם של ה[[נביא]]ים ולבסוף הובילה להפיכה שלטונית בימי [[יורם (מלך ישראל)|יהורם]] בנו.
שורה 72:
{{ציטוט| תוכן=וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ... וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי-הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי-הֵם. וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל-אֲשֶׁר-לִי... וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ... וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם וּבֶן-הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים-וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ... וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל-סוּס וּפָרָשִׁים. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה. וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ. | מקור={{תנ"ך|מלכים א|כ|א|כב}}}}
 
דרישתו המשפילה של בן-הדד מאחאב (פס' ג-ו), יחסו היהיר כלפי העם והמלך (פס' י-יא), ושיתופם של נציגי העם, "זקני הארץ", במערכה להצלת שומרון – כל אלו הביאו להתלכדות העם סביב אחאב, ולהתלהבות לאומית בה תמכו גם ה[[נביאים]] (פס' יג-יד,כח). אחאב כנראה הובס, אולי משום שהופתע מהמתקפה, ובן הדד הטיל מצור על העיר [[שומרון (עיר)|שומרון]]. אליהו הנביא ציווה על אחאב, בכדי להעצים את הנס שיעשה הקב"ה לישראל, שישלח אל חזית המערכה את "נערי שרי המדינות" (פס' יד), נערים שהובאו לעם ישראל, לאחאב, ממדינות שהיו כפופות לישראל באותם הימים כערבון לכך שאותן המדינות לא ימרדו בישראל, ואכן, כוח קטן זה הצליח להפתיע את הארמים ולהנחיל להם תבוסה. הצלחה זו הסירה מעל שומרון את הסכנה המידית, אך לא פתרה את הבעיה לטווח ארוך יותר. ואכן, שנה לאחר מכן כינס בן הדד שנית את צבאו ונערך בעיר אפק, ככל(כנראה הנראהתל [[פיקעין גב]] בגולן, או תלואולי [[עין גבפיק]]). גם בקרב זה הצליח אחאב להכות את הארמים, וניצחון זה הביא לשינוי ביחסים בין הצדדים – בן הדד התחייב להחזיר לאחאב את הערים שנלקחו מידי עמרי אביו, ולהעניק לסוחרי ישראל זכויות סחר ("חוצות") בדמשק:
 
{{ציטוט| תוכן=וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל... וַיַּכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-אֲרָם מֵאָה-אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד. וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל-הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל-עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן-הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל-הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר... וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן-הֲדַד אָמַר תְּחִי-נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא... וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן-הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל-הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר-לָקַח-אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת-לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ | מקור={{תנ"ך|מלכים א|כ|כו|לד}}}}
 
===חיזוק האחיזה הישראלית במישור מואב===
תבוסת הארמים אפשרה לאחאב לשוב ולחזק את האחיזה הישראלית במישור [[מואב]], כפי שניתן ללמוד מ[[מצבת מישע]]. אחאב ביצר מספר יישובים בצפון ממלכתו, ביניהם [[יהץ]], והבטיח את הקשר בין מרכז הממלכה למישור מואב על ידי ביצור [[יריחו]] (מל"א טז, לד), החולשת על [[מעברות הירדן]]. אלא שעתה החל להסתמן איום חדש על [[ממלכת ישראל]] – התפשטותה של ממלכת [[אשור]] תחת שלטונו של [[שלמנאסר השלישי]]. איום זה ומלחמתו השלישית של אחאב נגד [[ארם]], הם שמנעו, ככל הנראה, מאחאב לנסות ולהשתלט מחדש על ארץ מואב, שהחלה למרוד בשלטון הישראלי.
 
===קרב קרקר (853 לפנה"ס)===