משמר הרכבת – הבדלי גרסאות

בתקופת המרד הערבי היו צירי התנועה בארץ, נקודת תורפה משמעותית מבחינת שלטונות [[המנדט הבריטי]]. הדבר היה נכון במיוחד ביחס למסילות הברזל, שהיוו את האמצעי הראשי בכל הנוגע לניוד כוחות בהיקף גדול. חבלה בכל נקודה לאורך מאות קילומטרים של מסילות ברזל, יכלה לעכב תנועת כוחות, העברת אספקה ולשבש את הפעילות השוטפת של הבריטים ושל [[היישוב היהודי]] ב[[ארץ ישראל|ארץ]].

 

 

ההתקפות על אמצעי תחבורה זה התחילו עם פרוץ המרד. ב-22 באפריל 1936 יידו ערבים אבנים על רכבת שעברה ליד חאן יונס ופצעו נוסעת אנגליה. ארבעה ימים אחר כך נרשם לראשונה ניסיון להוריד רכבת מהפסים, כאשר ערבים חיבלו במסילה ליד [[טולכרם]]. במהלך השבועיים הראשונים של חודש מאי דיווחו הבריטים על חמישה ניסיונות חבלה במסילה. באחד מהם התהפכה קרונית בקרה ונהרסה. ב-19 ביוני הצליחו המורדים, לראשונה, להוריד רכבת מהמסילה, באזור שבין תל אביב ללוד. שבוע אחר כך, ב-26 בחודש, גרמה חבלה ליד תחנת כפר ג'יניס לירידת רכבת מהמסילה. קבוצה חמושה, שארבה במקום, פתחה באש על הקרונות לאחר שהרכבת נעצרה. בהתקפה זו נהרגו חייל בריטי ושני ערבים, נהג הקטר והמסיק. התקפות שכאלה היו אירוע נפוץ: עד להפוגה מנתה הסוכנות היהודית 158 מקרים של התקפות על רכבות, מסילות וקרוניות, מתוכם 72 מקרים שבהם השתמשו המתקוממים במוקשים או בפצצות. נתוני הצבא גבוהים אף יותר וכוללים 308 מקרים של חבלה בפסים{{הערה|שם=לקח}}. כאשר התחדש המרד, שבו המורדים לתקוף את הרכבות: ב-14 באוקטובר 1937, פוצצה קבוצה חמושה מוקש מתחת לרכבת ליד קלקיליה ותקפה אותה ביריות לאחר שנעצרה. התקפות אלה התגברו עם הזמן וגרמו לנזקים כבדים: בין אפריל 1938 למרץ 1939, תקופת השיא בפעילות המתקוממים, מנתה הנהלת הרכבת לא פחות מ-690 התקפות שונות: הקבוצות החמושות הורידו בתקופה זו 44 רכבות מהפסים, השמידו או פגעו קשה ב-33 קרוניות, חיבלו ב-21 גשרים ומעבירי מים והחריבו או פגעו במידה ניכרת ב-27 מבני תחנה, איתות, מגורים ואחסון השייכים לרכבת.

===אבטחת הרכבת על ידי הצבא===

המענה הראשוני לפגיעות ברכבת ניתן על ידי הצבא והיה מענה מאולתר. האחריות להגנת המסילות, הרכבות ועובדי הרכבת הוטלה על מפקדי הגזרות הגדודיות, שבשטחם נמצאו. ההגנה על המסילות התבצעה באמצעות סיורים ממונעים או רגליים לאורך חלקים מהן, נסיעת חיילים ומלחים ברכבות והצבת חיילים ושוטרים מוספים לשמירה על נקודות מפתח, כגון צמתים וגשרים. באמצע מאי 1936 החלו יחידות צבא לסייר על המסילות עצמן, בקרוניות בקרה של חברת הרכבות. סיורים אלה נערכו לאורך שלוש המסילות העיקריות: [[רפיח|רפח]]-[[חיפה]], [[יפו]]-[[ירושלים]] וחיפה-[[תחנת הרכבת סמח (צמח)|סמח]]. במקביל, הכריזה הממשלה על עוצר לילה במרחק של כ-90 מטרים (100 יארד) משני צדי המסילה. לחיילים הותר לירות בכל מי שנמצא בשטח זה בשעות העוצר.

 

בדומה להגנה על התחבורה האזרחית, השתמש הצבא בכוחות ליווי, בסיורים ובמוצבים על מנת למנוע פגיעה ברכבות. עם זאת, מאחר שכל חבלה במסילה עצרה את התנועה עליה ועשויה הייתה לגרום לקורבנות, נדרש הצבא להגן על הפסים עצמם ולא רק על הרכבות שנסעו עליהם. מה גם שבניגוד לשיירת מכוניות לא יכלה רכבת לפרוץ מחסום ולהימלט ממארב, אם המסילה נפגעה. משום כך הופנה המאמץ הצבאי למניעה, לאיתור ולתיקון חבלות במסילה. היה זה אתגר משמעותי, שכן בארץ ישראל היו אז מסילות באורך של כ-533 ק"מ, מתוכם כ-390 שנחשבו על ידי פיקוד הצבא כחיוניים{{הערה|שם=לקח}}.

 

==אמצעי ההגנה==

 

===מוצבים ומצדיות===

בדומה לכבישים, גם לאורך המסילות נפרסו מוצבים הגנתיים. אלה כללו מוצבי קבע ומוצבים זמניים, שאוישו במהלך שעות האור בלבד. גם בתחנות הרכבת נבנו ביצורים, בהם השתכנו בדרך קבע חיילים או נוטרים. על מנת לכסות חלק גדול ככל הניתן מהמסילה אוישו חלק מהמוצבים על ידי כיתת חיילים בלבד.

בשנים 1939-1938 נוסף מרכיב חדש למערך ההגנה על המסילות, כאשר חברת הרכבות הקימה שורה של מצדיות באתרים שהיו מועדים להתקפה, כגון תחנות, גשרים וקטעי מסילה הסמוכים לכפרים ערביים. מצדיות אלה היו מסוג [[בלוקהאוס]], מבנים קיימים שבוצרו, או [[פילבוקס]], מבנה גלילי מבטון מזוין, שנקבעו בו חרכי ירי. כן הוקמו עמדות-הגנה זמניות, בנויות משקי חול, אדני מסילה וכיוצא באלה. כל מצדית או עמדה שכזו נועדה לכוח קטן, בן מספר לוחמים, ששהה בה זמן ממושך. בנוסף לאלה הציבה החברה מגדלי תצפית, מצוידים בזרקורים, במקומות שחלשו על קטעי מסילה ארוכים. את המצדיות, העמדות והמגדלים איישו, החל ביולי 1938, נוטרים ממשמר הרכבת.

 

קרוניות הסיור נפגעו לעיתים קרובות, ממוקשים או חבלה בפסים ואם ממארבים שהציבו להן הקבוצות החמושות. מאחר שבמקרים רבים נתקלו הקרוניות במוקש או בפס חסר במסילה תוך נסיעה עליהם, נגרם לרבות מהן נזק כבד.

מקרה אופייני, שהתרחש ב-3 באוגוסט 1938 על המסילה שבין קלקיליה וטולכרם, תואר על ידי נוטר ממשמר הרכבת: {{ציטוט| תוכן=נסענו ב"טרולי" במהירות של 100-90 ק"מ [...] פתאום שמענו התפוצצות חזקה, הרגשנו זעזוע עצום...ומצאנו עצמנו יושבים, או שוכבים, על פסי הרכבת. היינו מזועזעים מעוצם המכה והרגשנו כאב בעצמות. [...] אולם בשעת החבלה לא היה מקום להרהורים, כיון שהכנופיה ששכבה במארב המטירה עלינו אש משני צדי מסילת הברזל.|מקור=[[אברהם שמואל שטיין]], עורך, '''הנוטר העברי: סיכומים וסיכויים (תרצ"ו–תש"ו – 1936–1946)''', תל אביב: הוצאת הוועד הארצי למען החייל היהודי, תש"ז - 1946, עמוד 78{{הערה|ראו גם {{הצופה||מוקש התפוצץ מתחת לטרולי|1938/08/04|00101}}}}|מירכאות=כן}}

 

 

 

במהלך 1939 דעך בהדרגה המרד הערבי, בעקבות פעילות הצבא הבריטי. פעילות היחידה נמשכה, עם זאת, גם בתקופה זו ולאורך השנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה.

אחרי ניצחון הבריטיים באל עלמין בנובמבר 1942, כאשר פחת האיום בכיבוש גרמני, החלו הבריטים להחליף בהדרגה את הנוטרים היהודים, בנוטרים ערבים.

נוטרים אלה הצליחו פחות מקודמיהם להתמודד עם איומים על המסילות והרכבות, שהגיעו כעת מכיוונן של המחתרות העבריות.

 

 

==גלריה==