פוסט-רוק – הבדלי גרסאות

'''פוסט רוק''' ('''Post Rock''') הוא סגנון מוזיקלי שנחשב לתת זרם ב[[רוק (מוזיקה)|רוק]], המתאפיין בשימוש לא-מסורתי בכלי נגינה כגון [[גיטרה]], [[גיטרה בס|בס]], [[תופים]], וכלים נוספים, ועומס מוזיקלי רב. תחושת ה"עומס" מתקבלת מכך שפעמים רבות המוזיקה נעשית בשכבות-על-שכבות רבות של כלים, מה שמקנה עושר מוזיקלי גדול ליצירות. סגנון זה התפתח בקרב קהילת ה[[אינדי]] [[רוק (מוזיקה)|רוק]], ב[[חברת תקליטים|לייבלים]] קטנים ועצמאיים, לרוב. המונח "פוסט-רוק" עצמו נטבע על ידי המבקר סיימון ריינולדס, בגיליון 123 של עיתון המוזיקה האקספרימנטלית הבריטי, Wire. לפי ריינולדס, פוסט רוק הוא "סגנון המשתמש בכלי נגינה 'רוקיסטיים' עבור מוזיקה לא רוקיסטית, למשל: שימוש בגיטרות לא ליצירת [[ריף (מוזיקה)|ריפים]] ו[[אקורד]]ים, אלא לטקסטורות וגוונים מוזיקליים". בין מפתחי הז'אנר ניתן למנות אומנים מאמצע שנות השמונים כגון [[קוקטו טווינס]], ו-[[Talk Talk]], שיצרו [[מוזיקה אינסטרומנטלית]] ומורכבת, שהושפעה רבות מ[[מוזיקה קלאסית]], [[מוזיקה אלקטרונית]], ו[[ג'אז]]. בישראל, להקת "לבנון" ניגנה בסגנון דומה.{{הערה|1=[http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=3&Area=1&EventID=13231 להקת לבנון] באתר הבמה, [http://e.walla.co.il/item/1817824 [[גון בן ארי]] ולבנון מציגים: "דם, יזע ודמעות"], באתר וואלה!}}

 

 

מאפיין נוסף של זרם הפוסט רוק הוא השילוב של כלי תזמורת קלאסיים ובעיקר של כלי מיתר יחד עם הכלים המסורתיים של להקת רוק ליצירה של קטעים ארוכים, איטיים ומלאי רגש. מבין הלהקות שעשו שימוש רב בכלי מיתר במוזיקה שלהם ניתן למנות את MONO, Godspeed You! Black Emperor, Sigur Ros והלהקה הישראלית אבלון{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.avaloners.com/|כותרת=AVALON|אתר=AVALON|שפה=en|תאריך_וידוא=2019-03-26}}}}.