|
ב[[המיתולוגיה היוונית|מיתולוגיה היוונית]], הסיפור על [[ליקאון]] הוא דוגמה עתיקה ל[[סיפור עם|אגדת]] האדם זאב. לפי ה[[מטמורפוזות]] [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]] הפך את [[ליקאון]] לזאב כעונש על [[קניבליזם|אכילת בשר אדם]]. {{ציטוט|תוכן=בן הבליעל נמלט על נפשו לשדה מרוב פחד{{ש}}שם הוא מיליל, לדבר ינסה אך לשווא הוא טורח{{ש}}קצף את פיו יכסה ונפשו משחרת לטרף{{ש}}צאן תבקש כי צמאה לדמים וישיש אלי - רצח{{ש}}כל שמלותיו הפכו לפרווה וידיו לכרעים;{{ש}}צלם זאב צלמו..|מקור=מטמרפוזות ספר 1 232-237, תרגום [[שלמה דיקמן]]}}
הלוחמים הנורדיים המכונים "[[ברסרקר]]ים" היו כנראה אחד המקורות לאגדה על אנשי-הזאב<ref>{{הערהקישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/topic/berserker|כותרת=berserker {{!}} Definition, Attire, & Facts|אתר=Encyclopedia Britannica|שפה=en|תאריך_וידוא=2020-04-02}}</ref>. הברסרקרים, שמוזכרים גם במיתולוגיה הנורדית, היו לוחמים אחוזי שיכרון קרב (שלעיתים היה מושג על ידי שימוש באלכוהול או סמים משני תודעה) בשירותו של [[אודין]], שלעיתים עטו על עצמם עורות ופרוות של חיות שונות, וייצגו כוח וזעם בלתי נשלט. היו כמה סוגים של לוחמים כאלה: דובי-אדם (Berserkers), זאבי-אדם (Úlfheðinn), ו[[חזיר בר|חזיר]]י-אדם (Svinfylking). ההיסטוריון הרומי טאקיטוס (Tacitus) תיאר את הלוחמים הברבארים כך: "הם צבעו את מגנם וגופם בשחור והקפידו לתקוף בלילות האפלים ביותר, לכן הם נדמו כצבא של רוחות רפאים, המשרים על האויב את פחד המוות, האויב לא יכול היה לחזות במראה השטני הזה מכיוון שבקרב הדבר הראשון שמושמד הוא העיניים." תיאורו של טאקיטוס תואם למדי את זה של החוקר המודרני גורג' דומיזל (Dumézil): "הם לבשו עורות זאבים כדי לחקות את דרכו של הטורף, או כדי לסמל את הטרנספורמציה לצורתו של הזאב. כשהאדם עטה תלבושת זו הוא חדל מלהיות אדם והפך לטורף. הוא לא רק היה לוחם עז ובלתי מנוצח, אחוז אקסטזה הוא נהפך לחיית טרף. הלוחמים הצעירים הללו לא הסתפקו יותר אך ורק בשלל המלחמה, אלא הם התאוו גם לבשר אדם." הברסרקרים נתפסו כדמויות מאיימות בעלות כוחות מאגיים על אנושיים. הופעתם והתנהגותם הדמוניים שיוותה להם הופעה של יצורי בלהות. בעיני אנשי התקופה המקור לכוחם הרב לא היה רק מיומנויות הלחימה הגבוהות שלהם, אלא, הקשר המיסטי שלהם לעולם הפראי והאלים של כוחות הטבע.
לפי [[אמונה|אמונות]] [[ארמניה|ארמניות]] נשים ש[[חטא]]ו נידונות לשבע שנים של חיים בצורת זאב. רוח מביאה לה [[פרווה|פרוות]] זאב ומצווה עליה ללבוש אותה. לאחר שהיא לובשת את הפרווה היא הופכת לזאבה וטורפת את ילדיה. בהמשך, היא טורפת את הילדים של קרוביה, ואז, לאחר שסיימה לאכלם היא מתחילה לטרוף ילדים של זרים. היא משוטטת בלילות בלבד ונפתחים לפניה דלתות ומנעולים. כשהבוקר מתקרב היא חוזרת לצורתה האנושית ומסירה את עור הזאב. האדם זאב יכול למצוא לעצמו אהבה גם כן לפי המתולוגיות, אבל הוא יכול להתאהב אך ורק בנקבה מהמין שלו. הוא יכול להרגיש אותה ממרחקים ולהתאהב.
|
