יהדות ספרד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 45:
רבים מקרב צאצאי מגורשי ספרד הצמידו לשמם את הכינוי '''ס"ט'''. בניגוד לתפיסה שאלו [[ראשי תיבות]] של המילים "ספרדי טהור", שנועדו להדגיש את היותם צאצאים של אלו שלא נאלצו לנהוג כ"[[אנוסים]]" ונשארו תמיד בגלוי ביהדותם,{{הערה|[[ברוך אפשטיין]], '''מקור ברוך''', פרק א' סעיף ב', עמ' 696.}} ישנם שלושה פירושים ל[[ראשי התיבות]]: "סין [ו]טין" ( עפר ואפר - ביטוי ענווה והתבטלות בפני הבורא); "סופו טוב" או "סימנא טבא".{{הערה|ד"ר אברהם שפיר, [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2771 ס"ט: שמות משפחה], באתר אנציקלופדיה יהודית דעת}} בנוסף, לא רק יוצאי ספרד הצמידו לשמם את הכינוי, אלא גם חלק מרבני יהדות אשכנז.{{הערה|הרב שלום משאש, שו"ת שמ"ש ומגן חלק ד' סימן י"ד (עמ' קצ"ג)}}
 
כיום נמצאים [[יהודים]] צאצאי גירוש ספרד בעיקר במדינת [[ישראל]] (בעיקריהודים יוצאי צפון אפריקה והבלקן המהווים את רובם של צאצאי המגורשים מספרד), בארצות [[אירופה]] (כגון [[צרפת]], [[הולנד]], [[איטליה]], [[הבלקן]] וכו'). בצפון אמריקה (בארצות הברית ובקנדה, בעיר מונטריאול ישנה קהילה גדולה של יהודים צאצאי גירוש ספרד שהגיעו לעיר ממרוקו.) ב[[ארץ ישראל]] נהגו לקרוא לצאצאי המגורשים ספניולים, זאת כדי להבדילם מצאצאי המוסתערבים ואחרים שאימצו את ההלכה ו[[נוסח התפילה]] שלהם אך חסרו שורשים בספרד עצמה.
 
התפוצה של המגורשים מחצי האי האיברי התפרשה לכמה קבוצות, שהוסיפו לקיים ביניהן סולידריות וקשרים נרחבים. החלוקה הבסיסית הייתה בין "ספרדים מערביים" ל"ספרדים מזרחיים", או "עות'מאניים". האחרונים פנו ל[[העולם המוסלמי|ארצות האסלאם]], והתיישבו בשולטנות העות'מאנית ובצפון אפריקה. ב[[מגרב]] הייתה להם השפעה גדולה על ארחות היהודים המקומיים ששינתה אותם במידה רבה, אך למעט כיסים מבודדים כ[[טנג'יר]] ו[[תטואן]] בהם הוסיפו לדבר בניב היהודי-ספרדי ([[חכיתיה]]), רובם נטעמונטמעו בבני האזור. לקדמת ה[[משריק]], בארצות כמו [[סוריה]] ו[[מצרים]], הגיעו גלים גלים של יהודים ספרדים. על אף המגעים והשיתוף עם המקומיים, חלקם שמרו על ייחוד ניכר עד המאה ה-19. נוסח התפילה וההלכה שלהם נעשו דומיננטיים בכל המרחב והרחק הלאה, אף שרוב יושביו, כמו [[יהדות בבל]], נעדרו כל קשר למגורשים; בשלהי [[המאה ה-18]] עוד שכנע ה[[שד"ר]] [[יוסף ממן]] את יהודי בוכרה להחליף את [[נוסח פרס]] העתיק בנוסח ספרד. רק בבלקנים ובטורקיה הצליחו הספרדים לבלוע את הקהילות שקדמו להם, [[רומניוטים]] ואשכנזים, ולשמר במידה רבה את ההומוגניות שלהם. באזורים אלה שגשגה שפת ה[[לדינו]] עד המאה ה-20.
 
רבים מאלה שפנו לארצות הנצרות לא יצאו ב-1492, אלא היו [[אנוסים]] שנמלטו מחצי-האי האיברי, בעיקר מפורטוגל, במאות ה-16 וה-17.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Moreno-Goldschmidt, Aliza|שם=Conversos de origen judío en la Cartagena colonial|מו"ל=Universidad Javeriana|שנת הוצאה=2018}}}} ספרדים מערביים אלה לא דיברו בניב היהודי-ספרדי הישן אלא הביאו עמם את הספרדית והפורטוגזית של ארצותיהם, שהשתמרה בקרבם במידה מסוימת עד המאה ה-19. תפוצה זו הייתה קטנה יחסית (בשיאה מנתה לא יותר מ-15,000 איש) אך השפעתה התרבותית הייתה עצומה. היא שמרה על קשר קרוב לאנוסים, ובעקבותיהם הצליחה לחדור בהדרגה ל[[מנשה בן ישראל|אנגליה]] ול[[העולם החדש|עולם החדש]]. קהילותיה המקוריות התקיימו במערב אירופה, בעיקר בצרפת ו[[ארצות השפלה]]. סביב 1800 חלה בה הדרדרות דמוגרפית והיא איבדה במידה רבה את צביונה. באיטליה, בה השתקעו יוצאי ספרד רבים במחצית [[המאה ה-16]], נעלם הניב היהודי-ספרדי בתוך פחות ממאה שנה. אף כי הספרדים שימרו את ייחודם בקהילות כליבורנו, מרוב הבחינות הם התמזגו עם ה[[נוסח איטליה|איטליאנים]] והאשכנזים ליצירת יהדות איטלקית אחת.