|
'''שעבוד צף''' (ב[[אנגלית]]: '''floatingFloating charge''') הוא [[שעבוד (בטוחה)|שעבוד]] על נכסים בלתי מוגדרים של [[חברה בע"מ]] או [[אגודה שיתופית]]. שעבוד זה "צף" עד שאירוע מסוים (לרוב פירוק החברה, אך גם מגוון אירועים אחרים, הנקבעים בתנאי השעבוד וקשורים בדרך כלל ל[[דיני חדלות פרעון|חדלות פרעון]] של החברה) מביא להתגבשותו ולהתייחסותו לנכסים מסוימים העומדים לרשות החברה בעת קרות האירוע.{{הערה|ע"א 603/71 '''בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ''', פ"ד כו(2) 468, 473.}} מטרת השעבוד הצף היא מתן בטוחה ראויה לנושי החברה, תוך שלחברה יש חופש פעולה בנכסיה. בכך יתרונו של השעבוד הצף, מבחינת החברה, על השעבוד הקבוע.
==שעבוד צף בדין הישראלי==
{{ציטוט|מרכאות=לא|תוכן='''"שעבוד צף"''' - שעבוד על כל נכסיה ומפעלה של החברה או על מקצתם אותה שעה, כפי מצבם מזמן לזמן, אך בכפוף לסמכותה של החברה ליצור שעבודים מיוחדים על נכסיה או על מקצתם;}}
על פי המשפט האנגלי, היה שעבוד קבוע על נכס מסוים של חברה, לרוב נכס מקרקעין, גובר על שעבוד צף אף אם השעבוד הצף נרשם לפניו.{{הערה|יחיאל בהט, '''חברות, החוק החדש והדין''' 497 (1999).}} סעיף 169 לפקודה, החל גם לאחר חקיקת חוק החברות, מסדיר מצבים של התנגשות בין שעבוד צף ושעבוד קבוע במספר מקרים. הוא קובע כי שעבוד צף המכיל הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים, שנרשם כדין, יגבר על שעבוד קבוע שנוצר בניגוד לאותה הגבלה לאחר הרישום. כן קובע הסעיף קדימה של שעבוד נכס שנעשה להבטחת אשראי שאיפשרשאפשר רכישתו, על גבי שעבוד צף קודם.
עיקר פועלו של השעבוד הצף הוא ביצירת קדימות לבעליו בעת [[פירוק חברות|פירוק]]. כאמור, שעבוד צף עם הגבלה על יצירת שעבודים גובר, על פי סעיף 169 לפקודה, על שעבוד קבוע, לרבות [[משכנתא]]. אולם, שעבוד קבוע על נכס שנעשה להבטחת אשראי גובר על שעבוד צף קודם. בנוסף, שעבוד צף נמצא בסדר החלוקה מתחת ל[[חובות בדין קדימה]] (לדוגמה, שכר עובדים).
בעת [[הבראת חברות|הבראת חברה]], בית המשפט רשאי, לפי סעיף 350(ו) לחוק החברות, לגבש שעבוד צף לבקשת נושה. כמו כן, ניתן לאפשר לנושה לממש נכס מהנכסים שעליהם חל השעבוד הצף, בתנאים הנקובים בסעיף. סעדים אלו עשויים להינתן לנושה בתור הגנה הולמת על בטוחתו, אותה בדרך כלל לא ניתן לממש בעת הליך הבראת חברה, עקב הקפאת ההליכים.
ב-[[1968]] קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לגבש שעבוד צף על נכסי יחיד.{{הערה|ע"א 689/68 '''חברת מגדלי פרי-זה בע"מ נ' הנאמן על נכס פאול שטראוס בפשיטת-רגל''', פ"ד כג(1) 715.}} פסק דין זה עסק בהתחייבות שניתנה קודם לחקיקת [[חוק המשכון]] בשנת [[1967]]. מאז, נשמעה הדעה כי על פי חוק המשכון ניתן לגבש שעבוד צף על נכסי יחיד. בשנת 2005 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי בדומה למוסד [[אחריות נכסים]] ב[[משפט עברי|משפט העברי]], ניתן לרשום שעבוד צף על נכסי יחיד.{{הערה|1=[http://www.daat.ac.il/daat/maamar.asp?id=135 ע"א (מחוזי י-ם) 6063/05 '''מנחם עצמון נגד עזבון המנוח בר לבב ואח''''] (29.11.19 בנובמבר 2005).}} ב[[ערעור]] על פסק דין זה קבע בית המשפט העליון (ברוב קולות של השופטים [[אליעזר ריבלין]] ו[[יוסף אלון]] ובניגוד לדעתו של השופט [[סלים ג'ובראן]]) כי לא ניתן לרשום שעבוד צף על נכסי יחיד.{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=06000650.h06|סוג=רע"א|עותר=עזבון המנוח בר לבב ואח'|משיב=עו"ד מנחם עצמון ואח'}}.}} על פסק דין זה הוגשה בקשה לקיום [[דיון נוסף]], שנדחתה על ידי הנשיאה [[דורית ביניש]],{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=08032760.n03|סוג=דנ"א|עותר=עו"ד מנחם עצמון ואח'|משיב=עזבון בר לבב ואח'}}.}} בנימוק שפסק הדין של הרוב ממשיך את ההלכה הנוהגת במשך שנים רבות.
==ראו גם==
{{דיני חדלות פרעון}}
{{הבהרה משפטית}}
[[קטגוריה:דיני תאגידים]]
[[קטגוריה:מונחים משפטיים]]
|
