40 אקרים ופרד – הבדלי גרסאות

"פקודת השדה המיוחדת מס' 15", אשר הוצאה בתאריך ה-[[16 בינואר]] [[1865]], יצאה פקודת השדה המיוחדת מס' 15, על ידי הגנרל האמריקאי [[ויליאם שרמן]]. הפקודה התייחסה למשפחות השחורות שחיו ליד החופים של [[קרוליינה הדרומית]], [[ג'ורג'יה]] ו[[פלורידה]]. לפי הפקודה של שרמן השטח אליועליו היא מתייחסתדובר הוא: "מהאיים שנמצאים דרומית לצ'ארלסטון, שדות האורז העזובים שלאורך הנהרות ונמצאים עד 30 מייל מקו החוף, ועד לחבל הארץ שגובל בנהר הסט. ג'ונס, פלורידה".{{הערה|1=הקטע בשפת המקור: "the islands from Charleston, south, the abandoned rice fields along the rivers for thirty miles back from the sea, and the country bordering the St. Johns river, Florida"}} למעשה מרבית מהקרקעות שנידונו למסירה כבר ננטשו על ידי בעליםבעליהם לבניםהלבנים ומחזיקי עבדים בפרוץ מלחמת האזרחים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=2ZIeiIgHl7A|הכותב=|כותרת=|אתר=|תאריך=}}</ref>. הקרקעותלפי עצמןהפקודה הקרקעות הועברונמסרו לראשי משק הבית. בפקודתו של שרמן לא היה איזכור לפרדות, אם כי ייתכן והצבא חילק אותן בכל זאת. עד ליוני [[1865]], יושבו מחדש בערך 40,000 עבדים משוחררים על שטח של 400,000 אקר (1,600 קמ"ר) ב[[ג'ורג'יה]] ו[[קרוליינה הדרומית]].

לאחר ההתנקשות ב[[נשיא ארצות הברית]] [[אברהם לינקולן]], ביטל יורשו בתפקיד הנשיא, [[אנדרו ג'ונסון]], את הפקודה של שרמן. ג'ונסון העניקאף החליט להעניק חנינה לתומכי וחיילי הקונפדרציה לשעבר והחזיר את הקרקעות לבעליםלבעליה הקודמיםמלפני פרוץ המלחמה. לעיתים אף נטען בטעות שג'ונסון הטיל [[וטו]] על האפשרות להפוך את הפקודה לחוק פדרלי. למעשה, הצעת החוק שהוגשה על ידי "הלשכה לעבדים משוחררים" עליה הטיל ג'ונסון וטו כלל לא הזכירה מענקי אדמה או פרדות (גרסה שנייה של הצעת החוק מטעם "הלשכה לעבדים משוחררים", גם כן ללא מענקי אדמה, עברה לאחר שהוטו שהטיל עליה ג'ונסון נעקף).

בעקבות הכישלון שנחלה ההבטחה, הביטוי '40 אקרים ופרד' הפך עם השנים למייצג הכישלון של תהליך ה[[תקופת הרקונסטרוקציה|רקונסטרוקציה]] בפרט, והציבור בארצותב[[ארצות הברית]] בכלל, בכל מה שנוגע לעזרה ל[[אמריקאים-אפריקאים]] במעבר מעבדות לחירות.