המעמד היצירתי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הזנת ערך חדש |
הוספת קישורים |
||
שורה 4:
המעמד היצירתי הוא מונח המתייחס למעמד חברתי המניע את ההתפתחות הכלכלית של ערים פוסט-תעשייתיות בארצות הברית ומשמש ככלי לפיתוח עירוני וכלכלי מואץ באמצעות משיכת תושבים בעלי מאפיינים יצירתיים בערים רבות בעולם.
את המונח ואת הכלי הכלכלי שנקרא "העיר היצירתית", טבע התאורטיקן ריצ'רד פלורידה בספרו "עלייתו של המעמד היצירתי" (The Rise of the Creative Class), אשר ראה אור בשנת 2002. בשימוש במונח זה, פלורידה שאב השראה מכתביהם של [[ג'יין ג'ייקובס]] והסוציולוג רוברט פארק שהתבוננו על ערים ומצאו בהן גיוון, יצירתיות וחדשנות.[1] פלורידה מתייחס לכתיבתה המהפכנית של ג'ייקובס שכבר לפני כמה עשורים ציינה את יכולתן של ערים למשוך אנשים יצירתיים ובכך לדרבן צמיחה כלכלית.[2]
פלורידה מתייחס בכתביו גם לתיאוריית
'''מקצועות המעמד היצירתי'''
שורה 41:
עוד היבט ביקורתי מוצג במאמר "The Real Creative Class", שמאתגר את עצם המינוח של מיהו "המעמד היצירתי" בעיר. דיויד ווילסון (David Wilson) ורוג'ר קייל (Roger Keil), טוענים כי המעמד היצירתי האמיתי מורכב מאנשים קשי יום , הנדרשים לשרוד ולהתקיים בדרכים יצירתיות. בערים הגדולות, בהם הכלכלה הניאו-ליברלית שולטת, ישנם אי שוויון וסגרגרציה, והתאוריה של "המעמד היצירתי" מתבררת כדימיונית נוכח המציאות הועלה מן השטח.[10]
שורה 50 ⟵ 51:
למרות התנצלותו, ל"כלכלה היצירתית" יש היום כבר חיים משלה, והיא ממשיכה לייצר את ההשלכות החברתיות הקשות בפיתוח הכלכלי הניאו-ליברלי בערים.[13]
שורה 56 ⟵ 58:
דוגמא למדיניות "העיר היצירתית היא תכנית " ערים מגניבות" של העיר מישיגן, דטרויט
( Michigan's Cool Cities program) המקיימת את כללי "העיר היצירתית" של פלורידה. היא עושה זאת באמצעות מיסוי התושבים המקומיים לטובת [[ג'נטריפיקציה|ג'נטריפקציה]] "אמנותית" במטרה למשוך את המעמד היצירתי ולהביא לעיר אנשים מוכשרים שיתרמו לחיזוק הכלכלה המקומית. אך הרעיון של "העיר היצירתית" אינו תואם את המצב הקיים במישיגן, שהיא אחת מהערים בעלת שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר בארה"ב, בעקבות קריסת תעשיית הרכב שהייתה המקור התעסוקתי הראשי בדטרויט. התכנית כבר צברה ביקורות רבות, בעיקר בטענה שהיא אינה מייצרת מקומות תעסוקה חדשים ואינה פותרת בעיות עומק קשות בעיר.[14]
'''המקרה הישראלי'''
בבחינה השאלה כיצד יושם רעיון "העיר היצירתית" בישראל, ערכה נגה קידר מחקר על ירושלים שם אומצה
בבחינת הרעיון של אמנות במרחב הציבורי כקטליזטור לפיתוח עירוני, ניתן לראות את מקרה הבוחן של מוסררה בעיר ירושלים שנחקר על ידי ד"ר מירב אהרון גוטמן.[16] המחקר מוכיח כי איגוד של קבוצת אמנים בשכונה למטרות פוליטיות וחברתיות וליצירת דיאלוג עם תושבים פלשתינים שחיו בשכנות להם, נתפס אצל השכנים כמהלך לא כנה המאיים על קיומם באזור ויצר בסופו של דבר פילוג בקבוצת האמנים עצמה.
| |||