מוזיאון האמנות של סאו פאולו – הבדלי גרסאות

}} '''מוזיאון סאו פאולו לאמנות''' ( São Paulo Museum of Art או ''{{Lang|pt|MASP}}'') הוא [[גלריה|מוזיאון לאמנות]] השוכן [[שדרות פאוליסטה|בשדרת פאוליסטה]] בעיר [[סאו פאולו]], [[ברזיל]] . <ref>{{Cite web|url=https://geographic.org/streetview/view.php?place=Museum+of+Art+of+S%C3%A3oSão+Paulo+Assis+Chateaubriand%2C+S%C3%A3oSão+Paulo%2C+Brazil|title=Museum of Art of São Paulo Assis Chateaubriand, São Paulo, Brazil, interactive Google street view photo and map|website=Geographic.org|accessdate=2016-08-10}}</ref> <ref name="CBC 1">{{Citation|title=Authorities seek shut-down of renowned São Paulo art museum|publisher=CBCNews|year=|url=http://www.cbc.ca/arts/artdesign/story/2008/01/19/saopaulo-museum-court.html|access-date=2009-06-25|date=2008-01-19}}</ref> הוא ידוע מאד בשל המבנה הראשי שלו, מסת בטון וזכוכית עצומה שעוצבה על ידי [[לינה בו ברדי]], בשנת 1968. המבנה הנתמך על ידי שתי קורות ענק רוחביות שאורכן {{יחידות|74|m}} מותיר תחתיו קומה מפולשת ופתוחה לסביבה מכל כיווניה, והוא נחשב לנקודת ציון בעיר ולסמל העיקרי של האדריכלות הברזילאית המודרנית. <ref name="Itau Encyclopedia">{{Citation|title=São Paulo Museum of Art|publisher=Encyclopaedia Itaú Cultural Visual Arts|year=|url=http://www.itaucultural.org.br/aplicexternas/enciclopedia_ic/index.cfm?fuseaction=marcos_texto_ing&cd_verbete=4111&cd_item=10&cd_idioma=28556|access-date=2009-06-25}}</ref>

המוזיאון הוא מוסד [[מוסד ללא כוונת רווח|פרטי ללא מטרות רווח]] שנוסד בשנת 1947 על ידי אסיס שאטובריאנד ופייטרו מריה בארדי. המוזיאון מובחן ממוזיאונים רבים אחרים בשל יוזמות חשובות רבות הנוגעות ל[[מוזיאולוגיה|למוזיאולוגיה]] וחינוך לאמנות בברזיל, שהתקיימו בו, כמו גם בשל תפקידו החלוצי כמרכז תרבות . <ref name="Hipermeios">{{Citation|title=Preciosidades de um MASP sessentão|publisher=Hipermeios|year=|url=http://www.hipermeios.com.br/spip.php?article59|access-date=2009-06-25|language=pt|archiveurl=https://web.archive.org/web/20090710080155/http://www.hipermeios.com.br/spip.php?article59|archivedate=July 10, 2009}}</ref> זה היה גם המוזיאון הברזילאי הראשון שגילה עניין באמנות שלאחר מלחמת העולם השנייה .

המוזיאון זוכה להכרה בינלאומית בזכות אוסף האמנות האירופית הנחשב לטוב ביותר באמריקה הלטינית ובכל חצי הכדור הדרומי . <ref name="Itau Encyclopedia">{{Citation|title=São Paulo Museum of Art|publisher=Encyclopaedia Itaú Cultural Visual Arts|year=|url=http://www.itaucultural.org.br/aplicexternas/enciclopedia_ic/index.cfm?fuseaction=marcos_texto_ing&cd_verbete=4111&cd_item=10&cd_idioma=28556|access-date=2009-06-25}}</ref> <ref name="FP Veja">{{Citation|title=O Masp pede socorro|publisher=Forum Permanente|year=|url=http://forumpermanente.incubadora.fapesp.br/portal/.imprensa/veja_sp|access-date=2009-06-25|language=pt|archiveurl=https://web.archive.org/web/20090710101910/http://forumpermanente.incubadora.fapesp.br/portal/.imprensa/veja_sp|archivedate=2009-07-10}}</ref> הוא מכיל גם אוסף איכותי ויחודי של [[ אמנות ברזילאית |אמנות ברזילאית]], [[הדפס|הדפסים]]ים [[רישום|וציורים]], כמו גם אוספים קטנים יותר של אמנות [[אמנות אפריקאית|אפריקאית]] ואסייתית, [[עתיקה|עתיקות]], [[אמנות דקורטיבית|אומנות דקורטיבית]] ונוספים, שמסתכמים בלמעלה מ - 8,000 יצירות. למוזיאון יש גם את אחת מספריות האמנות הגדולות במדינה. האוסף על כל חלקיו נכלל ברשימת המורשת הלאומית הברזילאית, בהתאם להגדרת המכון להיסטוריה ואמנות של ברזיל. <ref name="IPHAN">{{Citation|title=IPHAN – Official note|publisher=IPHAN|year=|url=http://www.cultura.gov.br/site/2007/12/21/assalto-ao-masp/|access-date=2009-06-25|language=pt}}</ref>

[[קובץ:Assis_Chateaubriand,4-9-1937.jpg|ממוזער| אסיס שאטובריאנד . ]]

[[קובץ:P.M._Bardi_na_Itália,_c._1925.jpg|ממוזער| פייטרו מריה ברדי . ]]

בסוף שנות הארבעים עברה [[כלכלת ברזיל|הכלכלה הברזילאית]] שינויים מבניים גדולים, שבמרכזם מעבר מעידן המתבסס על כלכלת [[קפה|הקפה]] לכלכלה מבוססת תיעוש גובר. [[סאו פאולו (מדינה)|מדינת סאו פאולו]] במיוחד משכה אליה תעשיות ועובדים רבים מרחבי המדינה והעולם, והעיר סאו פאולו, בפרט, ביססה את עצמה כמרכז התעשייתי החשוב ביותר במדינה.

אולם בכל הנוגע לחיים האמנותיים, נקודת ההתייחסות המרכזית ביותר של סאו פאולו באותה העת, התרכזה עדיין בשבוע האמנות המודרנית - פסטיבל האמנות שנוסד בשנת 1922. למרות חשיבות האירוע והעניןוהעניין הרב לו זכה במהלך שנות העשרים של המאה העשרים, המודרניזם לא זכה לתשומת לב רבה מדי בקרב תושבי העיר ומוסדותיה בעשורים שלאחר מכן. מלבד גלריה מסחרית שפעלה בסאו פאולו היה אז בעיר רק מוזיאון אמנות אחד - גלריית התמונות המפורסמת - הפינקוטקה Pinacoteca do Estado, המוקדשת אך ורק [[האומנות האקדמית|לאמנות אקדמית]], ופועלת עד היום

אסיס שאטובריאנד, המייסד והבעלים של תאגיד אמצעי התקשורת (''Diários Associados),'' גוף התקשורת הגדול ביותר וקונגלומרט העיתונות בברזיל באותה תקופה, היה אחד האנשים המשפיעים ביותר באותה העת עד כי זכה לכינוי "מלך ברזיל". בפועל, הוא היה שותף פעיל מאוד במהלכים הלאומיים לעבר המודרניזציה. מגובה בכוחו של תאגיד התקשורת שלו נהג שאטובריאנד ללחוץ על האליטה הפוליטית והכלכלית הברזילאית על מנת שזו תסייע לו ב"קמפיינים הציבוריים" שהוביל. באמצע שנות הארבעים של המאה העשרים יצא שאטובריאנד בקמפיין תעופה נרחב (''Campanha da Aviação''), שכלל מסע התרמה נמרץ לרכישת מטוסי הכשרה, במטרה להעניק למדינה מערכת תעופה הולמת. כתוצאה מכך, יותר מאלף מטוסים נתרמו לבתי ספר לתעופה בברזיל.

עם תום קמפיין המטוסים, החל שאטובריאנד בקמפיין חדש, מתוך כוונה נחושה לרכוש [[יצירת מופת|יצירות מופת]] שתשמשנה לבניית אוסף אמנות בסטנדרט בינלאומי בברזיל. <ref name="Historia do MASP 1">{{Citation|last=Bardi|first=P.M.|title=História do MASP|publisher=Instituto Quadrante|place=São Paulo|year=1992|pages=10–14|isbn=85-7234-019-X}}</ref> הוא התכוון להציג זאת במוזיאון ב[[ריו דה ז'ניירו|בריו דה ז'ניירו]], אך בחר בסאו פאולו כי האמין ששם יהיה קל יותר לאסוף את הכספים הדרושים, ומכיוון שעיר זו נהנתה באותה העת מרגע משגשג מאוד. במקביל, שוק האמנות האירופי הושפע עמוקות מסוף מלחמת העולם השנייה, מה שאיפשר לרכוש יצירות אמנות משובחות במחירים סבירים.

שאטובריאנד נזקק לעזרת מומחה בבחירת יצירות האמנות. למטרה זו הוא הזמין את פייטרו מריה ברדי, פרופסור אטלקי, [[מבקר אמנות|מבקר]] וסוחר אמנות, הבעלים לשעבר של גלריות ב[[מילאנו|במילאנו]] וברומא, לעזור לו ליצור "מוזיאון לאמנות קלאסית ומודרנית". ברדי טען שלא צריך להבחין בין אמנויות, והציע לקרוא לכך פשוט "מוזיאון לאמנות", ונענה להזמנה. <ref name="ILBPMB 1">{{Citation|title=MASP – Um museu no país das idéias audazes|publisher=Instituto Lina Bo e P.M. Bardi|year=|url=http://www.institutobardi.com.br/bardi/masp/index.html|access-date=2009-06-25|language=pt}}</ref> על אף שתכנן להוביל את הפרויקט למשך שנה בלבד, מצא עצמו ברדי מקדיש לכך את שארית חייו. הוא עבר להתגורר בברזיל יחד עם אשתו, האדריכלית [[לינה בו ברדי]], והביא איתו את הספרייה ואת אוסף האמנות הפרטי שלו.

[[קובץ:Sandro_Botticelli_-_Virgem_com_o_Menino_e_São_João_Batista_Criança.jpg|ממוזער| [[סנדרו בוטיצ'לי]] (איטלקית, 1445–1510). ''הבתולה והילד עם התינוק סנט ג'ון המטביל'', 1490/1500. טמפרטורה על הלוח, קוטר 74 ס"מ. ]]

[[קובץ:Clouet_-_banhodiana02.jpg|ממוזער| [[פרנסואה קלואה]] (צרפתית, 1510-1572). ''אמבט דיאנה'', 1559/60. שמן על עץ, 78 על 110 ס"מ. ]]

המוזיאון נחנך ונפתח לציבור ב -2 באוקטובר 1947 והציג את הרכישות הראשונות, ביניהן [[קנבס|יצירות קנבס]] של [[פבלו פיקאסו|פיקאסו]] [[רמברנדט|ורמברנדט]]. בשנות הפעילות הראשונות הללו, היה המוזיאון ממוקם בקומה הראשונה של תאגיד אמצעי התקשורת. [[לינה בו ברדי]] הייתה אחראית על התאמת הבניין לצרכילצורכי המוזיאון וחילקה אותו לארבעה אזורים נבדלים: גלריה לאמנות, חדר תצוגה דידקטי על תולדות האמנות, חדר תצוגה בן זמננו ואולם. מוזיאון זה היה המוסד הברזילאי הראשון שהתעניין ברכישת יצירות [[אמנות מודרנית|אמנות מודרניות]] . המוזיאון יהפוך במהרה לנקודת מפגש של אמנים, סטודנטים ואנשי רוח, שמשך אליו את הציבור לא רק בזכות נכסיו האמנותיים, אלא גם בשל הסדנאות והקורסים העוסקים בתולדות האמנות שהציע, התערוכות המתחלפות של אמנים זרים ולאומיים שהתקיימו בו, והתכנית החינוכית שאפשרה מגוון רחב של תחומי ביטוי אמנותיים, כגון [[תיאטרון]], [[קולנוע]] ו[[מוזיקה]].

בשנות החמישים הרחיב המוזיאון את פעילותו הדידקטית, באמצעות הקמת המכון לאמנות עכשווית (שהציע סדנאות [[תחריט|חריטה]], [[רישום]], [[ציור]], [[פיסול]], [[מחול]] [[עיצוב תעשייתי|ועיצוב תעשייתי]] ), פתיחת בית ספר לפרסום (כיום בית הספר הגבוה לפרסום ושיווק), ארגון שורה של דיונים סביב קולנוע [[ספרות|וספרות]] והקמת [[תזמורת]] נוער [[תזמורת|ולהקת]] בלט . הקורסים ניתנו לעיתים קרובות על ידי אמנים חשובים ומובילים בסצינהבסצנה האמנותית הברזילאית, כמו הציירים לסאר סגל ורוברטו סמבונט, [[אדריכל|האדריכלים]] ג'יאן קרלו פאלנטי [[לינה בו ברדי|ולינה בו ברדי]], [[פיסול|הפסל]] אוגוסט זמויסקי ובמאי הסרטים אלברטו קוואלקאנטי .

בד בבד עם הרחבת התוכנית החינוכית, המוזיאון היה עד לגידול בחשיבות האוסף שלו וההכרה הבינלאומית בו. בין השנים 1953 - 1957, מבחר של 100 [[יצירת מופת|יצירות מופת]] מאוסף המוזיאון נוייד ברחבי מוזיאונים אירופיים, כמו [[מוזיאון האורנג'רי]] (פריז) [[גלריית טייט|וגלריית טייט]] (לונדון), בסדרת תערוכות שאורגנו במטרה לגבש את האוסף. בשנת 1957 הוצג האוסף גם בארצות הברית, [[מוזיאון המטרופוליטן לאמנות|במוזיאון המטרופוליטן]] ב[[ניו יורק|בניו יורק]] ובמוזיאון טולדו לאמנות. בשנה שלאחר מכן הוצגו יצירות האמנות של המוזיאון במקומות שונים בברזיל, כמו המוזיאון לאמנויות יפות, ב[[ריו דה ז'ניירו|ריו דה ז'ינרו]].

רמת המצוינות האמנותית הגבוהה של תערוכות אלו האדירה את שם המוזיאון בשנותיו הראשונות. הוא זכה לפרסום רב וליוקרה, שהגבירו את נוכחותו ואת ההתעניינות הגוברת באמנויות יפות.

[[קובץ:Rembrandt_-_autoretrato01.jpg|ממוזער| מיוחס ל[[רמברנדט|לרמברנדט]] (הולנדית, 1606–1669). ''דיוקן צעיר עם שרשרת זהב'', כ. 1635. שמן על הלוח, 57X44 ס"מ. ]]

גידולו וחשיבותו הגוברת של אוסף האמנות הצריך תוך זמן קצר את הקמתו של מבנה למוזיאון. לצורך זה תרמה עיריית סאו פאולו חלקת קרקע, ששימשה בעבר כמקום המפגש המסורתי של עשירי העיר ונהרסה בשנת 1951 - על מנת לארח בה לראשונה את [[הביאנלה לאמנות בסאו פאולו]] . הקרקע ב[[שדרות פאוליסטה|בשדרות פאוליסטה]] נתרמה לעירייה בתנאי שישמרו מראות הנוף אל אזור העיר התחתית והעמק המשתרע למרגלות שדרות ה-9 ביולי.

בניין מוזיאון סאו פאולו לאמנות החדש הוא פרי יצירתה של [[לינה בו ברדי]]. על מנת לעמוד בדרישת שימור תצפית הנוף לעבר אזור מרכז העיר, ברדי הגתה רעיון של מבנה מוארך ומרחף, הנתמך על ידי ארבעה עמודי בטון מלבניים ומסיביים. הבנייה נחשבת לייחודית ברחבי העולם בשל שונותה: הגוף העיקרי של הבניין נישא על גבי ארבעה עמודי תמך לרוחב, ויוצר שטח פתוח ומפולש מתחת לכל אורכו של הבניין (74 מטר). האתר החדש של המוזיאון, שנבנה בין השנים 1956 - 1968, נחנך ב- 7ב־7 בנובמבר, 1968 על ידי [[אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת|המלכה אליזבת השנייה]] מבריטניה במהלך ביקורה בברזיל.

אסיס שאטובריאנד לא זכה לראות את חנוכת הבניין החדש. הוא נפטר חודשים לפני כן, קורבן של [[פקקת]] . גם האימפריה התקשורתית שהקים סבלה מקשיים מאז תחילת שנות השישים. חובות גוברים והתחרות בשוק התקשורת מצד ענקית התקשורת "גלובו" של רוברטו מריניו - גרמו לו למחסור בכספים שאיפשרו את רכישות אוסף האמנות.

קריסתה של אמפריית איגוד אמצעי התקשורת ומותו של מייסדה, גרמו לממשלה להתערב ולשלם עבור חלק מהחובות שנערמו מול מוסדות זרים. במהלך תקופת נשיאותו של [[ז'וסלינו קוביצ'ק]], העניק הבנק המרכזי של ברזיל למוזיאון הלוואה שאיפשרה לו לכבד את התחייבויותיו הכספיות, וזאת כנגד בטחונותביטחונות אוספי האמנות שלו. שנים מאוחר יותר, במהלךשנות השבעים, ניהל המוזיאון משא ומתן עם ממשלת ברזיל והחזיר את חובו.

בשנת 1969, במענה לבקשת המוזיאון, רשם המכון הברזילאי למורשת היסטורית ואמנותית (IPHAN) את נכסי המוזיאון כחלק [[wiktionary:heritage|מהמורשת]] הלאומית. בהתאם לכך, נרשמו נכסי המוזיאון על אוצרותיו כבלתי ניתנים להעברה, בהיותם חלק מהמורשת הציבורית, על פי החוק הברזילאי, וכל ניוד של יצירות מתוך האוסף אל מחוץ למדינה מחייב אישור של המכון למורשת הסטוריתהיסטורית ואמנותית.

על אף הבעיות הכספיות של המוסד, מוזיאון סאו פאולו לאמנות הוסיף והרחיב את ההכרה הבינלאומית בו עוד יותר. בשנות השבעים זכה המוזיאון לתהודה ופרסום רב [[המיספירה#חצי הכדור המזרחי|בחצי הכדור המזרחי]] תולדת שורה של תערוכות שהפיק במוזיאונים יפנים בהם הוצגו יצירות נבחרות מאוספיו. בשנת 1973 הוצג האוסף במשרד החוץ ב[[ברזיליה|בברזיליה]]. אוסף המוזיאון הוצג שוב ביפן בשנים 1978/79, 1982/83, 1990/91 ו- 1995. בשנת 1992, הוצגו יצירות של האסכולה הצרפתית ונופים ברזילאיים במוזיאון הלאומי לאמנויות היפות ב[[סנטיאגו דה צ'ילה|סנטיאגו, צ'ילה]], ובספריה של אראגון לואיס אנחל, ב [[בוגוטה|בוגוטה,]], [[קולומביה]] .

בשנת 2011, זכה מוזיאון סאו פאולו לאמנות לקבל תרומה חשובה של יצירות אמנות ואומנות אסייתיות משגריר ברזיל להודו, שיש שטענו שהציבו את המוזיאון באותה קטגוריה של [[מוזיאון המטרופוליטן לאמנות]] של [[ניו יורק]], המאכלס פריטים בעלי עניין אנתרופולוגי ויצירות אמנות יפה. עוד טרם לכך כבר כיכב המוזיאון ברשימת 19 מוסדות האמנות הטובים ביותר בעולם, שכוללים את [[מוזיאון ד'אורסה]] (Musée d'Orsay) בפריס ואת [[מוזיאון המטרופוליטן לאמנות]] עצמו. אגף חדש הוקדש לאוסף שנתקבל בשנת 2012, כאשר המסעדה והמשרדים של המוזיאון עברו לבניין נפרד ששוחזר, הנמצא משמאל למבנה המרכזי של המוזיאון.

[[קובץ:Masp-subsolo.jpg|ימין|ממוזער| חדר תערוכות, מוזיאון סאו פאולו לאמנות. ]]

[[קובץ:Masp_-_expo100maravilhas1.jpg|ימין|ממוזער| תערוכת "100 הפלאים". ]]

הבניין הנוכחי של המוזיאון הוקם על ידי עיריית סאו פאולו ונחנך בשנת 1968, בנוכחות [[אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת|המלכה אליזבת השנייה של בריטניה]]. הוא מפורסם בשל מראהו [[ברוטליזם|הברוטליסטי]] המדהים ונחשב לאחד מציוני הדרך של [[אדריכלות מודרנית|הארכיטקטורה המודרנית]] הברזילאית. על פי ההנחיות התכנוניות נקבע שהבניין יוקם באתר של [[בלוודרה (אדריכלות)|בלוודרה]] טרינון לשעבר, [[שדרות פאוליסטה|בשדרת פאוליסטה,]], באופן שיאפשר צפייה ממפלס הרחוב על אזור מרכז העיר והרי קנטאריירה . ז'וזה בורג'ס דה פיגירידו, המשקיע שמכר את חלקת הקרקע לעירייה, כתב לעירייה מסמך הנחיות בלתי מחייב ובו ביקש לשמור על האתר כ"מקום ציבורי לתמיד ". בעוד שבשנים שלאחר מכן פרויקטים רבים שהוצעו התעלמו מבקשתו, הרעיון של קונסטרוקציה תת -קרקעית או, להיפךלהפך - מורמת מעל פני הקרקע, הוא שנבחר על ידי האדריכלית [[לינה בו ברדי]] והמהנדס ז'וזה קרלוס פיגירידו פראז מתוך כבוד לבקשה. הם הגו רעיון של הקמת גוש תת -קרקעי וכן מבנה מוארך, שיתנשא בגובה שמונה מטרים מעל הקרקע, תוך שימוש בארבעה עמודים המחוברים ביניהם על ידי שתי קורות בטון ענקיות, תכנון שהותיר שטח פתוח ומפולש באורך {{יחידות|74|m}} - בין העמודים ומתחת לקורות - הגדול ביותר עולם באותה תקופה, דבר שנחשב לתעוזה גדולה באותה העת. הבניין היווה נקודת פתיחה לשימוש בטכניקת [[בטון מזוין|הבטון המזוין]] בברזיל.

סך שטחו של המוזיאון, כ- 10כ־10,000 מטר רבועים, כולל - מלבד חדרי התצוגה הקבועה והזמנית , גם [[ספרייה|ספריה]], גלריית תמונות, גלריית סרטים, גלריית וידאו, שני אולמות [[אודיטוריום]], מסעדה, חנות, חדרי סדנאות, משרדים ואזור לשירותים טכניים . המתקנים והגימור של הבניין הם פשוטים, כפי ש[[לינה בו ברדי|לינה בו]] עצמה מתארת: "מראה של בטון, סיד, מרצפות אבן המכסות את האולם הציבורי הגדול, זכוכית מחוסמת, קירות נקיים. ריצוף גומי שחור תעשייתי המכסה את רצפת החללים הפנימיים. הגלריה ממנה נשקף הנוף היא מעין 'כיכר', עם צמחים ופרחים מסביב, מרוצפת בקווים מקבילים, על פי המסורת האיברו-ברזילאית. יש גם חללי מים, מראות מים קטנות עם צמחי מים. <ref name="CEDAC">CEDAC. [http://www.aprenda450anos.com.br/450anos/vila_metropole/2-4_museu_arte.asp São Paulo 450 anos]. Retrieved on 2007-6-26.</ref> [...] לא חיפשתי יופי. חיפשתי חופש ". בשנת 2003, המבנה נרשם גם כמבנה מורשת לאומית על ידי המכון הברזילאי למורשת היסטורית ואמנותית.

גם במישור המוזיאוגרפי, חידשה [[לינה בו ברדי]] כשהשעינה לוחות [[גביש|קריסטל]] מחוסמים על בסיסים של גושי [[בטון]] ששימשו תומכי תצוגה לציורים. הכוונה הייתה לחקות את תנוחת בד ה[[קנבס]] על כן הציור. מאחורי גושים תומכים אלו, שכבר אינם בשימוש, הוצבו לוחיות עם מידע על הצייר ועל היצירה. באופן פרדוקסאלי, המוזיאון נטש את מודל התצוגה הזה בסוף שנות התשעים, במקביל לכך שהרעיון החל לזכות בתשומת לב ויושם במוסדות זרים אחרים.

בין השנים 1996-20011996–2001, ביצעה הנהלת המוזיאון הנוכחית [[רפורמה]] עצומה ושנויה במחלוקת. על אף ששיקום המבנה הכללי היה הכרחי, האדריכל ומנהל המוזיאון לשעבר ג'וליו נבס החליט על החלפת הרצפה המקורית שעיצבה [[לינה בו ברדי]], התקנת מעלית שנייה, הקמת קומה תת -קרקעית שלישית והחלפת מראות המים לגנים. אדריכלים רבים טוענים כי הרפורמה גרמה לפגיעה באופי המיוחד של הפרויקט המקורי של לינה. <ref>{{Cite web|url=http://www.canalcontemporaneo.art.br/brasa/archives/000307.html|title=MASP pede socorro!|language=Portuguese|last=João Domingues|publisher=[[Canal Contemporâneo]]|date=2004-10-28|accessdate=2007-06-26}}</ref>

[[קובץ:Peter_Paul_Rubens_-_O_Arquiduque_Alberto_VII_da_Áustria.jpg|ימין|ממוזער| [[פטר פאול רובנס|פיטר פול רובנס]] וסדנה (פלמית, 1577–1640). ''דיוקן אלברט השביעי, ארכידוכס אוסטריה'', כ. 1615/32. שמן על בד, 200 על 118 ס"מ. ]]

חלק הארי של אוסף האמנות לוקט בין השנים 1947 - 1960. פייטרו מריה ברדי, לשעבר בעלים של גלריות מסחריות ב[[מילאנו|במילאנו]] וברומא, היה אחראי על איתור ובחירת העבודות שיש לרכוש, ואילו שאטובריאנד עסק באיתור תורמים ופטרונים שהיו שותפים לחלומו להעניק למדינה מוזיאון בסטנדרט בינלאומי. למרות שנרשמו תרומות ספונטניות רבות, שאטובריאן צבר מוניטין בשימוש בשיטות שכנוע עזות מצח. בגיבוי השפעתו של גוף התקשורת שבבעלותו הוא ניהל משא ומתן עם מפרסמים על איסוף הכספים שלו. לאחר מכן, הוא גמל לתורמים והעניק להם את התואר פטרונים, וחגג כל רכישה חדשה עם נשפים, נאומים ואפילו מצעדי סטודנטים ברחובות סאו פאולו, כפי שקרה עם הגעת יצירתו של [[וינסנט ואן גוך|ואן גוך]] -''הסטודנט.''

שוק האמנות הבינלאומי עבר רגע מבשר טובות עבור אלה שהיה בידיהם ההון הנדרש לרכישת [[יצירה|יצירות אמנות]] איכותיות - שרבות מהן היו זמינות לנוכח סיום המלחמה. ברזיל, באותה עת, נהנתה משגשוג כלכלי, לאחר שחדלה להיות תלויה בייצור בינלאומי, ומכיוון שנאלצה לפתח תעשייה משלה במהלך המלחמה. עבודות האמנות נרכשו בדרך כלל בדרכים המסורתיות באמצעות בתי [[מכירה פומבית|מכירות פומביות]] לאומנות, כמו [[כריסטי'ס|כריסטי]], מרלבורו, [[סותבי'ס|סותביס]], קנודלר, זליגמן ווידנשטיין.

השיטות הבוטות בהן השתמש שאטובריאנד למימון הקמת האוסף הניבו ביקורות רבות. יחד עם אלה, היו גם ביקורות אחרות הקשורות לעובדה שהמוזיאון רכש יצירות אמנות ללא אימות נאות של [[אימות זהות|האותנטיות]] . רושם זה אושש בכך שהמוזיאון היה אחד מרוכשי האמנות הגדולים ביותר בשוק הבינלאומי באותה תקופה. בניגוד למוסדות אחרים, שרכישותיהם היו תלויות באישור מועצת [[אוצר (מקצוע)|אוצרים]], מוזיאון סאו פאולו לאמנות רכש בדרך כלל את יצירותיו במהירות, לעיתים באמצעות [[טלגרפיה|מברק]] . הודות לזריזותו הצליח המוזיאון לאסוף יצירות מופת חשובות, גם כאשר עמד מול אספנים פרטיים או מוסדות בעלי שם מכובד ומשאבים כספיים גדולים יותר.

[[קובץ:Goya_-_cardealvallabriga01.jpg|ממוזער| [[פרנסיסקו דה גויה|פרנסיסקו גויה]] (ספרדית, 1746-1828). ''דיוקן הקרדינל לואיס מריה דה בורבון אי ואלבריגה'', כ. 1798/1800. שמן על בד, 200X10 ס"מ. ]]

בסוף שנות השישים, התמודד תאגיד התקשורת של שאטובריאנד עם בעיות, לנוכח חובות גוברים ותחרות עסקית מצד תאגיד התקשורת המתחרה של רוברטו מריניו . קשיים פיננסיים אלו גרמו לנפילת מקורותיו הכספיים של המוזיאון. כך, לאחר 13 שנים של רכישות גדולות, המוזיאון הגדיל את אוספו רק באמצעות תרומות ספונטניות של אמנים, חברות עסקיות ואספנים פרטיים.

אוסף מוזיאון האמנות בסאו פאולו נחשב לגדול והמקיף ביותר של אמנות מערבית באמריקה הלטינית ובכל חצי הכדור הדרומי. בין 8,000 העבודות של המוזיאון בולט אוסף הציורים האירופיים, הפסלים, הרישומים, התחריטים [[אמנות דקורטיבית|והאמנות הדקורטיבית]] . האסכולות הצרפתיות והאיטלקיות מיוצגות באופן נרחב יותר, והן מהוות את הגוף העיקרי של האוסף, ובאים בעקבותן מאסטרים ספרדים, פורטוגזים, [[הציור הפלמי|פלמיים]], הולנדים, אנגלים וגרמנים . המוזיאון מחזיק גם אוסף משמעותי של אמנות ברזילאית ''וברזיליאנה -'' אמנות עממית מקומית המתעדת את התפתחות האמנות הברזילאית מהמאה ה -17 ועד ימינו. עדיין בהקשר של אמנות מערבית, המוזיאון מחזיק יצירות חשובות של אמנות לטינית וצפון אמריקאית . בהיקף קטן יותר, נכסי האמנות של המוזיאון כוללים גם אובייקטים מייצגים של תקופות רבות [[ציוויליזציה|ותרבויות]] לא-מערביות מובחנות - כמו אומנות [[אמנות אפריקאית|אפריקאית]] ואסייתית - ואחרות הבולטות בזכות הרלוונטיות הטכנולוגית, הארכיאולוגיתהארכאולוגית, ההיסטורית והאמנותית שלהן, כמו האוספים הנבחרים של עתיקות [[אמנות מצרים העתיקה|מצריות]], [[אמנות אטרוסקית|אטרוסקיות]], [[אמנות יוון העתיקה|יווניות]] ורומיות, מלבד ממצאים אחרים של תרבויות קדם-קולומביאניות [[אמנות ימי הביניים|ואמנות אירופית מימי הביניים]] .

[[קובץ:Pittoni_-_dionisioariadne01.jpg|ממוזער| Giambattista Pittoni (1687/1767) דיוניסו ''אי אריאדנה'', c.1730 / 35 ]]

[[קובץ:Almeida_Júnior_-_Moça_com_Livro.jpg|ממוזער| אלמיידה ג'וניור (1850–1899). ''ילדה עם ספר'' ]]

''האסכולה האיטלקית''

[[קובץ:Ticiano_-_cardealmadruzzo05.jpg|ממוזער| [[טיציאן]] (איטלקי, 1488 / 90-1576) ''דיוקן הקרדינל כריסטופורו מדרוזו'', 1552. ]]

''האסכולה ההולנדית, פלמית וגרמנית''

[[קובץ:Vandyck_-_willianhoward01.jpg|ממוזער| [[אנתוני ואן דייק|ואן דייק]] (פלמי, 1599–1641) ''דיוקן ויליאם האוורד'', 1638/40. ]]

[[קובץ:Lawrence_-_fluyder01.jpg|ממוזער| [[תומאס לורנס]] (בריטי, 1769–1830) ''. בניו של סר סמואל פלודייר'', 1806. ]]

ב- 20ב־20 בדצמבר 2007, בסביבות השעה 05:09 &nbsp; בבוקר, פלשו שלושה גברים למוזיאון ונטלו שני ציורים שנחשבו לאחד ''מהיקרים'' במוזיאון: חוות הקפה (''O Lavrador de Café)'', מאת קנדידו פורטינרי, ''ודיוקן סוזן בלוך'' מאת [[פבלו פיקאסו|פאבלו פיקאסו]] . כל הפעולה ארכה כשלוש דקות. <ref>{{Cite news|title=Picasso stolen from Brazil museum|url=http://news.bbc.co.uk/2/hi/americas/7154101.stm|access-date=29 September 2017|publisher=BBC News|date=20 December 2007}}</ref> מומחי אומנות העריכו את שווי הציורים בכ- 55בכ־55 או 56 מיליון דולר. <ref>{{Cite news|title=Stolen Picasso Painting Found In Brazil|url=https://www.cbsnews.com/news/stolen-picasso-painting-found-in-brazil/|access-date=29 September 2017|agency=CBS News|date=January 8, 2008|language=en}}</ref> הציורים נתגלו על ידי המשטרה הברזילאית ב- 8ב־8 בינואר 2008 בעיר פרז דה וסונצ'לוס שבסאו פאולו רבתי . <ref>{{Cite news|last=Bruno Tavares|last2=Rodrigo Pereira|last3=Marcelo Godoy|title=Polícia recupera obras roubadas do Masp em dezembro - São Paulo - Estadão|url=http://sao-paulo.estadao.com.br/noticias/geral,policia-recupera-obras-roubadas-do-masp-em-dezembro,106155|access-date=29 September 2017|work=Estadão|date=8 January 2008|language=pt-BR}}</ref>

קובץ:Perugino - ssebastiao03.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Pietro Perugino|פייטרו פרוג'ינו]] (איטלקי, 1447 / 49-1523) ''סנט סבסטיאן נקשר לטור'', c.1500 / 10.

קובץ:Tintoretto - pieta02.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Tintoretto|טינטורטו]] (איטלקית, 1518-1594) ''פיטה'', 1560/65.

קובץ:Portrait of the Count-Duke of Olivares - Google Art Project.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Diego Velázquez|ולסקז]] (ספרדית, 1599 &#x2013; 1660) ''[[Portrait of the Count-Duke of Olivares (São Paulo)|דיוקן הרוזן-דוכס אוליבארס]]'', 1624.

קובץ:Delacroix - outono01.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Eugène Delacroix|דלקרואה]] (צרפתית, 1798-1863) ''הסתיו -'' בקשוס ''ואריאדנה'', 1856/63.

קובץ:Gypsy Girl with Mandolin, by Jean-Baptiste-Camille Corot.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Jean-Baptiste-Camille Corot|קורוט]] (צרפתית, 1796-1875) ''ילדה צוענית עם מנדולינה'', 1874.

קובץ:Hans Memling - A Virgem em Lamentação.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Hans Memling|האנס ממלינג]] (גרמנית, 1435-1494) ''וירג 'האבל עם יוחנן המטביל הקדוש והנשים האדוקות מהגליל'', 1485/90.

קובץ:Holbein - henryhoward01.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Hans Holbein the Younger|האנס הולביין]] (גרמנית, 1497-1543) ''המשורר הנרי האוורד, רוזן סורי'', כ. 1542.

קובץ:Van gogh - oescolar06.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Van Gogh|ואן גוך]] (הולנדית, 1853-1890) ''הסטודנט'', 1888.

קובץ:Guidoreni - lucrecia02.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Guido Reni|גידו רני]] (1575-1642). ''התאבדות לוקרטיה'', 1625-40.

קובץ:Victor_Meirelles_-_Moema.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Victor Meirelles|ויקטור מאירלס]] (1832-1903). ''מומה'', 1866.

קובץ:Bosch - tentacoesstoantao01.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Hieronymus Bosch|הירונימוס בוש]] (1450-1516). ''פיתוי אנטוניוס הקדוש'', כ. 1500.

קובץ:Jan van dornicke 6.jpg|<nowiki> </nowiki>[[Jan van Dornicke|יאן ואן דורניקיצה]] ( [[Jan van Dornicke|1470-1527]] ). ''טריפטיך הצליבה'', כ. 1517.

== ראהראו גם ==

{{הערות שוליים|30em}}