פלישת בעלות הברית לאיטליה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 56:
 
[[קובץ:Mark w clark 1943.jpg|ממוזער|300px|הגנרל האמריקני [[מארק קלארק]] על סיפון הספינה "אנקון" במהלך הנחיתות בסאלרנו]]
ב-[[3 בספטמבר]] [[1943]] החלה הנחיתה הראשונה "מבצע בייטאון". הראשונים שחצו את [[מצרי מסינה]] ונחתו בחוף [[קלבריה]] היו אנשי הארמייה השמינית הבריטית, שכללו כוחות בריטים וקנדיים בפיקודו של הגנרל [[ברנרד מונטגומרי]]. על אף שהפסקת האש נחתמה בצהרי יום הנחיתה, הדבר לא פורסם. הכוחות נתקלו בהתנגדות קלה, והיחידות האיטלקיות בהן נתקלו נכנעו מיד, והותירו לחטיבה גרמנית אחת את המשימה להגן על 27 קילומטרים של חוף. [[אלברט קסלרינג]], המפקד הגרמני, לא האמין כי המדובר בכוח המשימה העיקרי, וסבר כי אזור סלרנו, או אזורים שמצפון לרומא הם המקומות ההגיוניים לפלישת הכוח העיקרי של בעלות הברית. הוא הורה לכוחות הגרמנים באזור לנתק מגע ולסגת תוך הריסת הכבישים והגשרים בדרכם, על מנת לעכב ככל האפשר את תנועתה של הארמייה השמינית צפונה. תחושתו של מונטגומרי באשר לנחיתה הוכחה כנכונה. הארמייה לא הביאה לריתוקם של כוחות גרמניים משמעותיים בדרום, והמכשול העיקרי להתקדמותה היה פני השטח והתשתית ההרוסה. עד ל-[[8 בספטמבר]] הצליח קסלרינג לרכז באזור סלרנו את [[הארמייה העשירית (ורמאכט)|הארמייה העשירית]] בפיקודו של הגנרל [[היינריך פון ויטינגהוף]], שכללה אלמנטים מ[[קורפוס הפאנצר ה-14]] שהיה מוצב במקום, [[קורפוס הפאנצר ה-76 (ורמאכט)|הקורפוס ה-76]] שנסוג מקלבריה, ו[[דיוויזיית הפאנצרגרנדיר השלישית (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-3]], שהגיעה מרומא, ולהכינה לפריסה מהירה במקום שבו תתבצע נחיתת הכוח העיקרי של בעלות הברית.
 
ב-[[8 בספטמבר]] בטרם בוצעו הנחיתות העיקריות, הודיעו [[דווייט אייזנהאואר]] ופייטרוו[[פייטרו באדוליו]] ב[[רדיו]] כי איטליה נכנעה ללא תנאי. היחידות האיטלקיות הניחו את נשקן, ו[[הצי האיטלקי]] יצא את נמלי איטליה בדרכו לנמל [[מלטה]] המוחזק על ידי הבריטים. הכוחות הגרמנים באיטליה נערכו זה מכבר לאפשרות זו, ותפסו במהירות רבה את עמדות המגננה שפינו האיטלקים.
 
ב-[[9 בספטמבר]] נחת כוח בעלות הברית ב[[טאראנטו]] במסגרת מבצע "סלפסטיק". [[הדיוויזיה המוטסת הראשונה (בריטניה)|הדיוויזיה הבריטית המוטסת הראשונה]], שמנתה 6,000 איש, כבשה את טאראנטו, נמל בעל חשיבות אסטרטגית, כמעט ללא התנגדות. בשל העדר ההתנגדות ירדה הדיוויזיה מעל סיפון ספינות התובלה, מבלי לנחות באמצעות כלים אמפיביים. העיר נכבשה ללא אבידות.
 
מבצע הפלישה העיקרי "אוואלאנש" בוצע ב-9 בספטמבר. על מנת לנסות ולהפתיע את האויב לא בוצע ריכוך של חופי הנחיתה מן הים או מן האוויר. אולם הגרמנים לא הופתעו מהנחיתה, והגל הראשון שנחת על החופים נתקל באש מכוונת היטב וסבל אבדות כבדות.
הגרמנים תפסו את עמדות המגננה שפינו האיטלקים, וטיווחו את הכוח הפולש באש [[ארטילריה|ארטילרית]] מדויקת ובאש מקלעים. לאחר מאמץ הצליחו בעלות הברית לבסס ראשי גשר בחופי הנחיתה. התקפת נגד גרמנית גרמה לאבדות כבדות, אך אש מספינות מערכה של בעלות הברית הצליחה להביא להדיפתה. הבריטים והאמריקנים התקדמו באיטיות, ועדיין בסוף היום הראשון נותר פער של 16 קילומטרים בין שני הקורפוסים שנחתו באזור סלרנו. רק ביום השני לנחיתה הם הצליחו לחבור, ולבסס ראש גשר ברוחב כ-65 קילומטרים ובעומק של כעשרה קילומטרים.
 
בין ה-[[12 בספטמבר]] וה-[[14 בספטמבר]] ערכו הגרמנים שורת התקפות נגד תוך שימוש בכל הכוחות שעמדו לרשותם, בתקווה להשליך את הנוחתים בסאלרנו אל הים בטרם תגיע אליהם התיגבורת של הארמייה השמינית מדרום. לשני הצדדים נגרמו אבידות כבדות. הכוחות הנוחתים היו פרוסים בדלילות על פני חזית רחבה ולכן התקשו להתגונן מפני מתקפות מרוכזות. קלארק, בזכרונותיו, מספר כי נאלץ להטיל למערכה כלוחמים גם את הטבחים, האפסנאים, והתזמורת הגדודית. לאחר מספר ימים אורגן מתחם ההגנה מחדש והארמייה החמישית קיבלה תגבורת שכללה 4,000 לוחמים מ[[הדיוויזיה המוטסת ה-82|הדיוויזיה ה-82]] ורגימנט חיל הרגלים ה-509, והוצנחה בראש הגשר. אש אוניות המערכה מן הים סייעה להגנת המתחם. במשך מספר ימים לא הייתה תוצאתו של הקרב ברורה, והטייסים בשדות התעופה של בעלות הברית בסיציליה קיבלו פקודות הנוגעות לחיפוי אווירי לנסיגת הכוחות בסאלרנו לדרום. בתום שישה ימי קרבות פסקו ההתקפות הגרמניות. קסלרינג הורה לאנשיו לייצב קו הגנה אחורי, וב-[[18 בספטמבר]] הגיעו אל אזורי הנחיתה אנשי הארמייה השמינית שנחתה בקלבריה. הגעתם הכריעה את הכף לטובת בעלות הברית, על אף שמונטגומרי כותב בזכרונותיו כי כאשר הגיעה הארמייה השמינית לאזור הלחימה, הייתה הלחימה כבר בשלבי סיום, לאחר שהוכרעה לטובת בעלות הברית.
 
על תפקודו בקרב ושהותו בקו הקדמי במהלכו, קיבל הגנרל מארק קלארק את [[צלב השירות המצוין (ארצות הברית)|צלב השירות המצוין]], העיטור האמריקאי השני בטיבו המוענק בשל גבורה בלחימה. ואכן, לעיתים קרובות נראה קלארק בעמדות הקדמיות, ועודד את הכוחות. עם זאת, יש המעריכים כי תכנונו הלקוי של הקרב על ידי קלארק הוא שהביא מלכתחילה למצב הקשה של הכוחות. קלארק, כשלעצמו, האשים בכך את מונטגומרי, שלטעמו לא מיהר במסע של הארמייה השמינית צפונה.