ניקולא פוסן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Alfista17 (שיחה | תרומות)
Alfista17 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{אמן|תמונה=[[קובץ:Nicolas Poussin 079.jpg|250px]]|כיתוב=[[דיוקן עצמי]], [[1649]]}}
'''ניקולא פּוּסָן''' (ב[[צרפתית]]: '''Nicolas Poussin''';{{כ}} [[15 ביוני]] [[1594]] – [[19 בנובמבר]] [[1665]]) היה [[צייר]] [[צרפתי]] בןשפעל בעיקר ב[[רומא]] ונחשב כאחד מגדולי האמנים של [[תקופת הבארוק]].
 
==קורות חייו==
פוסן נולד בסביבתה הכפרית של העיירה [[לז אנדלי|לֵז אַנְדֵלִי]] (Les Andelys) שב[[נורמנדי]], לאב שהיה חייל בצבאו של [[אנרי הרביעי מלך צרפת]]. מאז ימי ילדותו אהב את השדות ואת היערות, והחל לערוך [[רישום|רישומים]] ב[[עיפרון]]. קנטן וארן, שהיה צייר מקומי, הגיע ללז אנדלי כדי לקשט את ה[[כנסייה]], ופוסן הצעיר הפך לתלמידו. אחרי שוארן עזב, ברח פוסן מביתו, והגיע ל[[פריז]] כדי ללמוד [[אמנות]]. בפריז חי חיי דלות אך העריץ את ה[[תחריט|תחריטים]] שהיו חיקוי של אמני ה[[רנסאנס]] ה[[איטליה|איטלקיים]]. כדי להתפרנס למחייתו צייר תמונות אחדות עבור הצייר [[פיליפ דה שאמפן]], שעסק בדקורציה של [[ארמון לוקסמבורג]] בפריז. ב-[[1622]] פגש בג'ובאני באטיסטה מאריני האיטלקי, (משורר החצר של [[מארי דה מדיצ'י]]), שהזמין ממנו 15 איורים, מרביתם עבור מהדורה של ה[[מטמורפוזות]] של [[אובידיוס]].
 
ב-[[1623]] חזר מאריני ל[[רומא]] והזמין את פוסן להגיע לשם בעקבותיו. עם הגעתו של פוסן בשנת [[1624]] ל[[רומא]], המליץ מאריני עליו בפני ה[[קרדינל]] פרנצ'סקו ברבריני, אחיואחיינו של האפיפיור [[אורבנוס השמיני]] , שהיה [[אספנות|אספן]] חפציופטרון אמנות ידוע. אךהקרדינל מאריניברבריני נפטרהזמין ופוסןמפוסן שני ציורים: "[[חורבן בית המקדש]] השני ובזיזתו על יד הרומאים" (1625-1626){{הערה| הציור, שהיהשנתגלה בשלהי שנות התשעים של המאה העשרים לאחר שמקומו לא היה ידוע במשך כמאתיים שנה ונחשב לאבוד, נמצא כיום באוסף [[מוזיאון ישראל]] בירושלים.}} ו"מות [[גרמאניקוס]]" {{הערה| אוסף המכון לאמנות, [[מיניאפוליס]].}}. שני הציורים האלה נשלחו זמן לא רב אחר כך לצרפת{{הערה| Mahon, ראה לעיל, עמ' 16.}}, כמתנה ל[[הקרדינל רישלייה]], האיש החזק בחצרו של [[לואי השלושה עשר]], דבר שפרסם את שמו של פוסן בבית המלוכה הצרפתי. אולם, לאחר מותו הפתאומי של מאריני, פוסן, שסבל מחוסר אמצעים, חלה ומצא מקום מקלט בביתו של [[אופה]] עוגות צרפתי, שאת בתו אנה מריה נשא ב-[[1629]] לאישה. בינתיים למד [[אופטיקה]], [[גאומטריה]] ו[[פרספקטיבה]], ונעשה חבר בחוג של אמנים שהתנגדו לסגנון ה[[בארוק]] של תקופתם, והציבו לעצמם כמטרה להתחקות אחרי האמנות העתיקה של [[יוון העתיקה|יוון]] ו[[האימפריה הרומית|רומא]]. בארבריניב-[[1628]] רכש הטילפטרונים עליוחדשים לציירוצייר את "מותוניצחונה של גרמאניקוספלורה" (עבור הקרדינל אומודיאו. בשנת [[16271638]]), ציורלערך שהשביעצייר את רצונומה שלשנחשב הקרדינל.בעיניי ב-[[1628]]רבים צירכיצירת אתהמופת הגדולה שלו, "ניצחונהגם שלבארקאדיה פלורהאני"{{הערה| עבור"Et הקרדינלIn אומודיאוArcadia Ego", אוסף מוזיאון ה[[לובר]].}}
 
ב-[[1640]] נתבקש פוסן על ידי המלך [[לואי השלושה עשר]] ו[[הקרדינל רישלייה]] לשוב לפריז כדי לפקח על הקישוטים שנעשו בארמון [[הלובר]]. הוא זכה בכבוד וקיבל מן המלך קיצבה שנתית, אך נתקל בקנאה מצדם של אמני פריז. הוא צייר עבור רישלייה תמונות אחדות וחזר לרומא ב-[[1643]]. הוא הקדיש את זמנו לציור של תמונות [[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] רבות ובהן: "הלוויתו של פוקיון" ([[1648]]-[[1650]]), "אליעזר ורבקה" ([[1648]]), "משפט שלמה" ([[1649]]). ניקולא פוסן צייר כ-400 תמונות, שמהן נשתמרו עד ימינו למעלה מ-300. הוא קנה בית ברומא (בסמוך לביתו של הצייר הצרפתי [[קלוד לוריןלורן]]), שם התגורר במשך יותר מעשרים שנה עד מותו ב-[[1665]].
 
ניקולא פוסן (לצדו של [[קלוד לורן]]) נחשב כמייצג החשוב ביותר של הזרם ה[[קלאסיציזם|קלאסיציסטי]] באמנות הבארוק.
 
==לקריאה נוספת==
* Christopher Wright, '''Poussin Paintings - A Catalogue Raisonne''', Alpine Fine Arts, 1984
* Denis Mahon, '''Nicolas Poussin - Works from his First Years in Rome''', The Israel Museum, Jerusalem, 1999
* Yigal Zalmona, '''Nicolas Poussin - A Rediscovered Masterpiece''', The Israel Museum, Jerusalem, 1999
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 18 ⟵ 25:
* Nicolas Poussin, [https://artsandculture.google.com/story/6AWhVnJ5c4TpnQ 11 works,] [[Google Arts & Culture]], 2019
</div>
==הערות שוליים==
 
 
 
{{בקרת זהויות}}
 
{{קצרמר|אמנות}}
 
{{מיון רגיל:פוסן, ניקולא}}