קלוד לורן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
'''קלוד לורן''' (ב[[צרפתית]]: '''Claude Lorrain''';{{כ}} [[1600]] - [[23 בנובמבר]] [[1682]]) היה [[צייר]] [[צרפת|צרפתי]] שפעל ב[[רומא]]. נחשב כאחד הגדולים שבציירי ה[[בארוק]] וכמייצג הגדול (לצדו של [[ניקולא פוסן]]) של ה[[קלאסיציזם]] בתקופה זו. זכה לפרסום עצום בשעתו עד שנודע (וכך מופיע לעתים בספרות המקצועית עד היום) בשמו הפרטי, קלוד, כבוד המוענק רק לגדולים מכולם.
== חייו ויצירתו ==
קלוד לורן, ששמו המקורי היה קלוד ז'לה (Gellee), נולד למשפחה ענייה בכפר שמפאן ב[[דוכסות לורן]] (כיום חבל [[לורן]] שבצפון מזרח צרפת). למד בבית הספר שבכפר והיה שוליה אצל אופה עוגות. נתייתם מהוריו בהיותו בן שתים עשרה בלבד, ועבר להתגורר אצל אחיו הבכור שעסק בתחריטי עץ בעיר [[פרייבורג]] שב[[גרמניה]]. שני הביוגרפים הראשונים שלו, הצייר הגרמני יואכים פון סנדרארט (Sandrart) והביוגרף האיטלקי פיליפו בלדנוצ'י (Baldenucci) חלוקים ביניהם בנוגע לשנות בחרותו והכשרתו כצייר, אולם כיום מאמינים מרבית החוקרים כי את ראשית הכשרתו עשה ב[[רומא]] אצל צייר נופים גרמני בשם גופרדו וואלס{{הערה| Langdon, לעיל, עמ' 19.}}. לאחר כשנה עזב את וואלס ועשה את שאר לימודיו אצל הצייר האיטלקי אגוסטינו טאסי (הידוע יותר כמי שאנס את [[ארטמיזיה ג'נטילסקי]]). ב-[[1625]] יצא למסעות ב[[שווייץ]], ב[[בוואריה]] ובצרפת. קארל דרה (Deruet), שהיה צייר החצר של דוכס לורן, העסיק אותו כעוזרו במשך שנה שבמהלכה עיטר
ב-[[1627]] שב קלוד לרומא, ולא עזב יותר את איטליה עד יומו האחרון. ברומא הושפע מציוריו של אניבלה קאראצ'י (1560-1609). השפעת האור והצל בציור הפכה לנושא ההתעניינות העיקרי של לורן. שני ציורי נוף שצייר עבור הקרדינל בנטיווליו זיכו אותו בתמיכתו של ה[[אפיפיור]] [[אורבנוס השמיני]] ובהמשך של פטרוני האמנות הגדולים של התקופה ו[[פיליפ הרביעי]], מלך ספרד, בכללם. החל מראשית שנות השלושים התפרסם מאד כצייר נוף, בעיקר של ציורי [[עיר נמל|ערי נמל]] דמיוניות ובהם: "עיר נמל עם שקיעת החמה" ([[1639]]), "קלאופטרה יורדת בחוף העיר [[טרסוס]]" ([[1642]]). קלוד התיידד עם הצייר [[ניקולא פוסן]] שהתגורר בשכנותו ברומא. הם אף יצאו יחדיו לסיורי ציור בנוף הכפרי של אזור [[קמפאניה]] שבדרום [[איטליה]]. מסופר כי על פי עצתו של פוסן, שהיה מבוגר מקלוד בשש שנים, הכניס האחרון לציוריו מבנים קלאסיים, מקדשים, הריסות, ואף הסכים לצרף להם דמויות אדם, אך לבו היה נתון בעיקר לתיאור הנוף. הוא עסק גם בציורים על נושאים [[מיתולוגיה|מיתולוגיים]] ומסורתיים ובהם: "חוף ים עם אפולו" ([[1647]]), "נישואי יצחק ורבקה"([[1648]]). שמות הציורים נועדו לקונים, אך עבור קלוד הנושא היה הנוף המשתנה בהשפעת אור וצל, זריחת השמש ושקיעתה.
קלוד נחשב כאחד מגדולי אמני הרישום של כל הזמנים והיה רשם פורה ביותר. כל אימת שהיה יוצא לחיק הטבע היה נוטל עמו מחברת בה הנציח ברישום את שראו עיניו. על אף שללא ספק אבדו רבים מהם, הגיעו לידינו קרוב לאלף ומאתיים מרישומיו{{הערה| Roethlisberger, The Drawings, לעיל, עמ' ix.}}. ברישומים אלה נעזר ל"בניית" הנוף בציוריו. למעט ציור בודד שבו תיאר נוף אמיתי ([[פורום רומאנום]], 1636){{הערה| Langdon, לעיל, עמ' 33, 42-3.}}, היו נופיו "מומצאים" ומורכבים מקטעי נוף אותם רשם במחברותיו ואשר צרפם זה לזה. כך, לעתים, ניתן לזהות בציוריו מקומות קונקרטיים (לדוגמה: [[גשר מילביוס]] ברומא) אלא שאלה מתוארים בסביבה השונה מן הסביבה האמתית שלהם.
כבר במחצית הראשונה של שנות השלושים זכה קלוד להערכה רבה ומחירי עבודותיו נסקו מעלה מעלה. הדבר הביא לגל זיופים וחיקויים של יצירותיו, דבר שגרם לו עגמת נפש מרובה. על מנת להיאבק בתופעת הזיופים, החל בשנת 1935 לנהל ספר רישומים אותו כינה "Liber Veritatis" ("ספר האמת"). בספר זה צייר בגרפיט, פחם וצבעי מים, בדקדקנות רבה, כל ציור שמן שיצא מסדנתו, כולל מידות הציור ולמי נמכר. כך, כאשר ציור שלו הוצע למכירה ברחבי אירופה ניתן היה לבדוק עמו אם מדובר בציור מקורי או בזיוף. בספר רשם קלוד את כל ציוריו עד יום מותו, למעט הציור האחרון שעשה ("אסקניוס משלח חץ באיל של סילביה", 1682, [[מוזיאון אשמוליאן]], [[אוקספורד]]), אותו לא הספיק לכלול בספר. ה-Liber Veritatis נמצא כיום באוסף [[המוזיאון הבריטי]] ב[[לונדון]] ומהווה מקור בעל חשיבות ראשונה במעלה לחקר יצירתו של קלוד. יצוין כי בשל ערכם הגבוה של ציוריו הם נשמרו בדרך כלל היטב ושרדו כ-250 מהם, המהווים כשלושת רבעי מכלל יצירתו{{הערה| Roethlisberger' The Paintings, לעיל.}}.
החל ב-[[1663]] סבל קלוד ממחלת פרקי הרגליים. במשך עשרים שנותיו האחרונות לא הרבה לצאת מביתו, אך המשיך בציורים ואף הקדיש את כספו למטרות צדקה לעניים. הוא נפטר ב-[[1682]] ונקבר בכנסייה ברומא.▼
יצירותיו של קלוד זכו לפופולריות מיוחדת בקרב אספנים אנגלים וחלקם אף נהגו לעצב את אחוזותיהם וגניהם בהשראת הנופים שבהן. זהו גם מקורו של המושג האנגלי picturesque, דהיינו - נוף יפה בדומה לנופיו של קלוד{{הערה| [[ארנסט גומבריך]], '''קורות האמנות''', [[עם עובד]], 1972, עמ' 278.}}.
▲החל ב-[[1663]] סבל קלוד
==לקריאה נוספת==
| |||