|
בחודש סיון שנת [[ה'תר"ז]] ([[1847]]) התחתן עם אחייניתו סטערנא{{הערה|{{פריט|Q90920401}}}} - בת אחיו ר' [[חיים שניאור זלמן שניאורסון|חיים שניאור זלמן]]. כעבור שלושה חודשים נתאלמן. לאחר זמן התחתן עם [[בת דוד]]תו רבקה{{הערה|{{פריט|Q87158243}}}}, נכדת אדמו"ר האמצעי.
לשםמצעירותו חיזוקהיתה בריאותו הרופפתרופפת, כברולשם מצעירותו,חיזוקה עסק, בהמלצותעל פי המלצות רופאים, בעבודות פיזיות, בעיקר ב[[נגרות]] וב[[כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות|כתיבת סת"ם]]{{הערה|אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - אדמו"ר מוהר"ש, ניו יורק, תשמ"ו, עמ' 44.}}.
קרוב לפטירתו של אביו, הוא הורה לו האב לקבל חסידים ולחזור לפניהם מאמרי חסידות. אביו נפטר ב[[י"ג בניסן]] [[ה'תרכ"ו]] ([[1866]]), והוא התמנה לאדמו"ר במקומו{{הערה|היה הממשיך הרשמי של החסידות, וזאת על פי צוואת האב. פורסמה בספר: איליה לוריא, '''עדה ומדינה : חסידות חב"ד באימפריה הרוסית : תקפ"ח-תרמ"ג''', [[ירושלים]], [[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס]], [[ה'תשס"ו|תשס"ו]]. {{ISBN|9654932636}}{{כ}}.}}, למרות היותו צעיר הבנים. חלקכמה מאחיו עברו למקומות אחרים, והקימו חצרות משלהם שהיו ענפים נוספים של החסידות, כגון [[חסידות קאפוסט]].
רבי שמואל פעל רבות בתקופתו להקמת יישובים יהודים ברחבי [[רוסיה]], ואף נסע לשם כך לעיר הבירה [[סנקט פטרבורג]], עללהשתדל מנת להשתדלבעניין אצל השלטונות. כמו כן נסע רבות ברחבי [[אירופה]] לעסקנות ציבורית רבה. רבי שמואל פעל רבות לסיכול פוגרומי [[הסופות בנגב]], שהתרחשו ברוסיה בשנת [[תרמ"א]] (1881).
נהג בעצמו מנהג עשירות. רבי שמואל היה בעל יסורים גדול וסבל מ[[סרטן (מחלה)|סרטן]]. הוא נפטר בגיל 48, בי"ג [[תשרי]] [[ה'תרמ"ג]] ([[1882]]), לאחר שבועות ארוכים של מחלה סופנית. הובא למנוחות בבית העלמין של [[לובביץ']] סמוך לאביו ה[[צמח צדק]]. את הנהגת התנועה קיבל בנו הרבי [[שלום דובער שניאורסון]].
|
