חלוקה מנהלית של האימפריה העות'מאנית – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Murad I-Manyal Palace Museum.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אורהן הראשון, אבי הפיאודליזם העות'מאני]]

===רקע כללי===

 

בתקופתו של [[באיזיט הראשון]] התרחבה האימפריה העות'מאנית וצבאה כבש שטחים נרחבים ב[[בלקן]] ובאזור [[הונגריה]]. באיזיט הרחיב את שיטת הטימאר גם לאזורים הכבושים בבלקן והנהיג שיטת דיווח ורישום מיסים אשר ייעלה את מוטת השליטה הניהולית שלו בממלכה המתרחבת. שיטת הטימאר הפשוטה יחסית החליפה את מנגנון המיסוי הפיאודלי המורכב ורב המוטבים, אשר היה נהוג באזורים אלו והיא הקלה על ה[[איכר]]ים המקומיים, שהיו קודם לכן נטולי זכויות ונתונים לחסדיו של בעל הקרקע.{{הערה|אהוד טולידאנו, '''מבוא לתולדות האימפריה העות'מאנית''', עמ' 25.}} התרחבותה של הממלכה העות'מאנית לכדי [[אימפריה]] נבלמה לאחר כיבושה על ידי [[טימור לנג]], נפילתו של באיזיט בשבי ושקיעתה אל תוך [[תקופת בין המלכים]]. הפיכתה של הישות העות'מאנית לאימפריה, אירעה במהלך תקופת שלטונו של הסולטאן [[מהמט השני]], "הכובש", אשר הכריע סופית את הביזאנטים והשתלט על מרבית שטחי אנטוליה והבלקנים. בתקופה זו נחלקה האימפריה העות'מאנית לשני חלקים עיקריים. האחד כונה [[אנטוליה]] וכלל גם את כל המחוזות האסייתים והשני כונה [[רומליה]] - "אדמת הביזאנטים" וכלל את כל המחוזות ב[[אירופה]].{{הערה|[[אוריאל הד]], '''"מוסדות האימפריה העות'מאנית"''', עריכה: רחל סימון ו[[יהושע פורת]], [[האוניברסיטה העברית]] - המכון ללימודי אסיה ואפריקה, 1973, עמ' 75.}}