קלוד לורן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
ב-[[1627]] שב קלוד לרומא, ולא עזב יותר את איטליה עד יומו האחרון. ברומא הושפע מציוריו של אניבלה קאראצ'י (1560-1609). השפעת האור והצל בציור הפכה לנושא ההתעניינות העיקרי של קלוד. שני ציורי נוף שצייר עבור הקרדינל בנטיווליו זיכו אותו בתמיכתו של ה[[אפיפיור]] [[אורבנוס השמיני]] ובהמשך של פטרוני האמנות הגדולים של התקופה ו[[פיליפ הרביעי]], מלך ספרד, בכללם. החל מראשית שנות השלושים התפרסם מאד כצייר נוף, בעיקר של ציורי [[עיר נמל|ערי נמל]] דמיוניות ובהם: "עיר נמל עם שקיעת החמה" ([[1639]]), "קלאופטרה יורדת בחוף העיר [[טרסוס]]" ([[1642]]). קלוד התיידד עם הצייר [[ניקולא פוסן]] שהתגורר בשכנותו ברומא. הם אף יצאו יחדיו לסיורי ציור בנוף הכפרי של אזור [[קמפאניה]] שבדרום [[איטליה]]. מסופר כי על פי עצתו של פוסן, שהיה מבוגר מקלוד בשש שנים, הכניס האחרון לציוריו מבנים קלאסיים, מקדשים, הריסות, ואף הסכים לצרף להם דמויות אדם, אך לבו היה נתון בעיקר לתיאור הנוף. הוא עסק גם בציורים על נושאים [[מיתולוגיה|מיתולוגיים]] ומסורתיים ובהם: "חוף ים עם אפולו" ([[1647]]), "נישואי יצחק ורבקה"([[1648]]). שמות הציורים נועדו לקונים, אך עבור קלוד הנושא היה הנוף המשתנה בהשפעת אור וצל, זריחת השמש ושקיעתה.
קלוד נחשב כאחד מגדולי אמני הרישום של כל הזמנים והיה רשם פורה ביותר. כל אימת שהיה יוצא לחיק הטבע היה נוטל עמו מחברת בה הנציח ברישום את שראו עיניו. על אף שללא ספק אבדו רבים
כבר במחצית הראשונה של שנות השלושים זכה קלוד להערכה רבה ומחירי עבודותיו נסקו מעלה מעלה. הדבר הביא לגל זיופים וחיקויים של יצירותיו, דבר שגרם לו עגמת נפש מרובה. על מנת להיאבק בתופעת הזיופים, החל בשנת 1935 לנהל ספר רישומים אותו כינה "Liber Veritatis" ("ספר האמת"). בספר זה צייר בגרפיט, פחם וצבעי מים, בדקדקנות רבה, כל
יצירותיו של קלוד זכו לפופולריות מיוחדת בקרב אספנים אנגלים וחלקם אף נהגו לעצב את אחוזותיהם וגניהם בהשראת הנופים שבהן. זהו גם מקורו של המושג האנגלי picturesque, דהיינו - נוף יפה, בדומה לנופיו של קלוד{{הערה| [[ארנסט גומבריך]], '''קורות האמנות''', [[עם עובד]], 1972, עמ' 278.}}.
|