דיאלוג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 13:
תת-סוגה נוספת בספרות הדיאלוג היא הדיאלוג האגליטרי, צורת דיון שבה נשקלות תרומות בהתאם לתקפות הטיעונים, ולא בהתאם לעמדות הכוח של הטוענים.
=== העת העתיקה ===
=== ימי קדם וימי הביניים ===▼
אפלטון חיבר סדרת דיאלוגים, בעיקר בין [[סוקרטס]] לאנשים אחרים, שמהם עולה אי-הסכמה מפורשת או מרומזת שמטרת הדיאלוג לפתור אותהּ. בדרך כלל חוקר סוקרטס את חברו לגבי אמונותיו וקו מחשבתו, עד הגעה לידי סתירה עם האמונה או הרעיון שבמחלוקת דבר שיוצר הפרכה משתמעת. כך מתוודע בן השיח לחוסר הסבירות של ה[[היפותזה]] שלו, ומנסה להציג היפותזה חלופית – המתקבלת על ידי סוקרטס בחקירה נוספת. מרבית הדיאלוגים הללו מסתיימים ללא הסכמה בין הצדדים. המבוכה הנוצרת מהדיאלוג משמשת ככלי [[רטוריקה|רטורי]] ופילוסופי הנקרא [[אפוריה]].▼
אפלטון פישט את צורת הדיאלוג לכדי [[טיעון]] [[לוגיקה|לוגי]] טהור, תוך שמירה על שלמות הדמות הספרותית. מרבית הכתבים האפלטוניים משתמשים בכלי הדיאלוגי, ובעקבות אפלטון החלו רבים ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] להשתמש בכלי זה כסוגה ספרותי. זמן לא רב אחרי אפלטון כתב [[קסנופון]] את ה"[[סימפוזיון (דיאלוג קסנופוני)|סימפוזיון]]". נאמר כי [[אריסטו]] כתב מספר דיאלוגים בסגנון אפלטוני, אך אף אחד מהם לא שרד. ▼
במזרח, נמצאה הסוגה הספרותית כבר בדיאלוגים ו[[פולמוס]]ים [[שומר]]יים מן [[האלף ה-2 לפנה"ס]], כמו גם ב[[אפוס]] ה[[הודו|הודי]] "[[מהאבאראטה]]".
ב[[תרבות המערב|מערב]], היה [[אפלטון]] ה[[פילוסוף]] הראשון להציג את השימוש בדיאלוג כצורה ספרותית עצמאית. הניסוי הראשון שלו ב[[סוגה]] זו הוא היצירה "[[לכס (דיאלוג אפלטוני)|לכס]]". עם זאת, ניתן למצוא עדויות לדיאלוגים ביצירותיהם של [[סופרון]] ו[[אפיכרמוס]] ה[[סיציליה|סיציליאנים]] כחצי מאה קודם לכן, אשר לא שרדו עד לימינו.
▲אפלטון פישט את צורת הדיאלוג לכדי [[טיעון]] [[לוגיקה|לוגי]] טהור, תוך שמירה על שלמות הדמות הספרותית. מרבית הכתבים האפלטוניים משתמשים בכלי הדיאלוגי, ובעקבות אפלטון החלו רבים ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] להשתמש בכלי זה כסוגה ספרותי. זמן לא רב אחרי אפלטון כתב [[קסנופון]] את ה"[[סימפוזיון (דיאלוג קסנופוני)|סימפוזיון]]". נאמר כי [[אריסטו]] כתב מספר דיאלוגים בסגנון אפלטוני, אך אף אחד מהם לא שרד.
[[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]] כתב מספר יצירות חשובות בסוגה זו, בהן "על הרפובליקה", "על הנואם" ויצירתו האבודה "הורטניוס".
שורה 41 ⟵ 44:
הדיאלוג האפלטוני חזר גם הוא לשימוש ב[[המאה ה-20|מאה האחרונה]], בין היתר על ידי [[ג'ורג' סנטיאנה]] ביצירתו "דיאלוגים בלימבו" ו[[איריס מרדוק]] ביצירתהּ "אקסטואים: שני דיאלוגים אפלטוניים". יוצרים אלו גם שילבו דמויות מתוך יצירותיו של אפלטון ביצירותיהם, והאחרונה אף שילבה את אפלטון עצמו כדובר.
▲אפלטון חיבר סדרת דיאלוגים, בעיקר בין [[סוקרטס]] לאנשים אחרים, שמהם עולה אי-הסכמה מפורשת או מרומזת שמטרת הדיאלוג לפתור אותהּ. בדרך כלל חוקר סוקרטס את חברו לגבי אמונותיו וקו מחשבתו, עד הגעה לידי סתירה עם האמונה או הרעיון שבמחלוקת דבר שיוצר הפרכה משתמעת. כך מתוודע בן השיח לחוסר הסבירות של ה[[היפותזה]] שלו, ומנסה להציג היפותזה חלופית – המתקבלת על ידי סוקרטס בחקירה נוספת. מרבית הדיאלוגים הללו מסתיימים ללא הסכמה בין הצדדים. המבוכה הנוצרת מהדיאלוג משמשת ככלי [[רטוריקה|רטורי]] ופילוסופי הנקרא [[אפוריה]].
== הדיאלוג ביהדות ==
| |||