אגוז מוסקט – הבדלי גרסאות

ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] הפך אגוז המוסקט למוצר המותרות הנכסף ביותר. גרמה לכך בין השאר הכרזה של רופאי [[אנגליה האליזבתנית]] שמרקחות אגוז המוסקט שלהם הן המרפא הוודאי היחיד ל[[דבר (מחלה)|דבר]]. בן לילה נעשה אגוז זה ליקר מזהב. כתוצאה מכך התחוללו קרבות על השליטה בקבוצת [[איי בנדה]], מקורו של העץ. האירופאים הראשונים שהגיעו לאיים היו ה[[פורטוגל|פורטוגלים]] ואחריהם גם ה[[ספרד]]ים, ואלהגם ואלואלה וגם אלה גורשו משם בידיעל-ידי ה[[הולנד]]ים -, אשר החלו נאבקים מול האנגליםבבריטים על השליטה באיים -, ולמעשה בסחר באגוז המוסקט.

ב[[חוזה ברדה]] שנחתם ב-[[1667]] הסכימו האנגליםהבריטים לוותר על כל תביעותיהם על האיים., בתמורהובתמורה לכך ההולנדים ויתרו על המושבה [[ניו אמסטרדם]] בצפון-אמריקה, שהאנגליםאותה כבשוהקימו הבריטים שלוש שנים לפני כן, ואשר ידועההתפתחה ברבות היוםהזמן כל[[ניו יורק]]. חוזה זה נתן להולנדים [[מונופול]] על ייצור התבלין. ההולנדים היו נוהגים לטבול את אגוזי המוסקט במיץ ליים לפני ששיגרו אותם מחוץ לאיים כדי שאיש מלבדם לא יוכל להנביטם ואף שרפו אגוזי מוסקט כשהיה להם מלאי גדול מדי. למרות מאמציהם של ההולנדים הצליחו הצרפתים להבריח אגוזי מוסקט ולזרעם ב[[מאוריציוס]].

בתחילת [[המאה ה-19]], הייתהבאה הולנד תחת שלטון כיבוש צרפתי. לכן, כחלק ממאבקם ב[[נפוליון]] פלשו האנגליםהבריטים לאיים בשנת [[1810]]. פלישות דומות התרחשוהתקיימו במקומות נוספים. השליטה ההולנדית הושבה ב-[[1817]], אך האנגליםהבריטים נטלו עמם שתילים ודוגמאות לאדמה בה גדל העץ, ונטעו אותם ב[[סרי לנקה|ציילון]], בפינאנג וב[[סינגפור]], ובזאת הסתיים ה[[מונופול]] של הולנד על ה[[תבלין]].