צבא דרום לבנון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ יצירת סדר בערך מבולגן ביותר, הסרת מידע טפל |
מ הסרת תבנית, הערך זקוק עוד לעריכה ושיפורים אך לא לשכתוב תגיות: הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך עריכה חזותית |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מיליציה שפעלה בדרום לבנון|אחר=מיליציה זו בשמה הקודם|ראו=[[צבא לבנון החופשית]]. למשמעויות אחרות ראו צבא לבנון (פירושונים)}}
[[קובץ:Tzadal.png|שמאל|ממוזער|250px|דגל צד"ל ו"ממשלת לבנון החופשית"]]
{{ישראל-לבנון}}
'''צבא דרום לבנון''' (בראשי תיבות: '''צד"ל'''; ב[[ערבית]]: '''جيش لبنان الجنوبي''', בתעתיק מדויק: ג'יש לבנאן אלג'נובי) הייתה [[מיליציה]] שפעלה ב[[דרום לבנון]] בחסות
מול צד"ל פעלה מפקדה של צה"ל שנקראה [[יחידת הקישור ללבנון]] (יק"ל), ומפקדתה שכנה בעיר [[מרג' עיון|מרג'עיון]].
==היסטוריה==
שורה 11 ⟵ 12:
ראשית הקשרים בין צה"ל לאנשי דרום לבנון היה במגע יחידת מפעילי סוכנים של [[אמ"ן]], [[יחידה 504]], עם נגדים וחיילים מגדוד מס' 1 של [[צבא לבנון]], ממחנה [[מרג' עיון]] וקציני [[ז'נדרמריה]] לבנונים ממרג' עיון ומ[[אל-ח'יאם]]. כל זה במקביל לקשר עם [[הכוחות הלבנוניים]] שביצע [[המוסד]]. היסודות להקמת "צבא" הונחו בסוף [[1976]] בשיתוף [[פיקוד הצפון]], אמ"ן והמוסד, כולל אימונים של לבנונים מאזור הדרום ו[[ביירות]] בישראל. הפעילות, למעט פעילות [[הגדר הטובה]], הייתה חשאית במלואה ונוהלה בעיקרה ממחנה החטיבה המרחבית ב[[בירנית]] ואחר כך מ[[מטולה]], ממתקן שכונה "הדירה". הקשרים ידעו עליות וירידות, כולל מפלות בשטח. רבי הסרנים [[סעד חדאד]] ו[[סאמי שידיאק]] הגיעו לדרום, דרך ישראל, רק בשלב השני לתחילת שיתוף הפעולה. מראשית הופעתם נוצרו בשטח סכסוכים קשים, בעיקר סביב ויכוח בין "המייסדים" אנשי כפר [[קליעה (לבנון)|קליעה]] ובין רב-סרן חדאד, איש מרג' עיון.הפעילות נוהלה לפי גזרות: גזרה מערבית, גזרה מרכזית וגזרה מזרחית עצמאית (עם שלוחת [[הר דב]] בשובא).
הצורך להכריז על הקמת "צבא", נבע מהופעת גורם חדש בשטח - כוח [[יוניפי"ל]] השייך ל[[או"ם]]. צה"ל פינה את דרום לבנון בעקבות [[מבצע ליטני]] ([[1978]]), והעביר את השטח לכוחות בפיקוד
בשנת [[1981]] צד"ל הכריז על האזור שבשליטתו כ"[[מדינת לבנון החופשית]]". אך הכרזה זו לא זכתה להכרה בינלאומית.
=== לאחר מלחמת לבנון הראשונה ועד הנסיגה (1982-2000) ===
בשלהי חייו של [[סעד חדאד]] בשנת 1983 הוחל על-פי הסכם עם ממשלת לבנון על הקמת "'''צבא דרום לבנון'''" (צד"ל) בפיקודו של הגנרל [[אנטואן לאחד|אנטואן לחאד]]. שמו של הארגון שונה מהשם הקודם, "[[צבא לבנון החופשית]]". במסגרת הצבא שהוקם, הונפקו תעודות חייל, סמלים שונים וכיוצא בזה. מבחינת שכר, רק אנשי הצבא הלבנוני הוותיקים קבלו שכרם מ[[ממשלת לבנון]], ומגויסים חדשים קבלו שכרם מישראל.
בנובמבר 1983 הוסכם עם ממשלת לבנון על איחוד כוחות במטרה ליצור צבא מאוחד בלבנון. המטרה בכללותה הייתה לבטל את המיליציות השונות ברחבי לבנון ולאחדם תחת ממשלת לבנון, כאשר צבא לבנון הוא הכח הצבאי הרשמי והיחיד בלבנון. מטרה זו לא הושגה לאור ביטול ההסכם על ידי [[אמין ג'ומאייל]], שהפך ל[[נשיא לבנון]] לאחר הרצחו של אחיו, [[בשיר ג'ומאייל|באשיר ג'ומאייל
ב-1984 צבא דרום לבנון מנה כ-2,000 חיילים, מתוכם כ-65% נוצרים, 18% שיעים, 13% דרוזים ו-4% מוסלמים סונים{{הערה|כתבה במעריב, לבנון אפשר להיערך בקו החדש של יוסף ולטר 10 באוגוסט 1984}}. באוגוסט 1986 הגיע מספר חיילי צד"ל ל-2,500. בשנת 1987 שירתו בצד"ל כ-70% נוצרים, 20% שיעים ו-10% דרוזים כשרוב החיילים הדרוזים הגיעו מהעיירה הדרוזית [[חאצביא]] בגיזרה המזרחית. חלק מצעירי הכפרים (הנוצרים והשיעים) התגייסו לצד"ל מרצונם החופשי, אולם לקראת סוף שנת 1985 החלה התקרבות בין המחנה הנוצרי והשיעי בלבנון לבין סוריה. לכן, צה"ל נאלץ לעיתים לכפות על נכבדי הכפר את גיוס צעירי הכפר לצד"ל.{{הערה|לפי כתבה במעריב מ-30 באוקטובר 1985 - "הפלאנגות משלימות את התמסרותן לסוריה", נכתב שמנהיג הפלאנגות בלבנון אלי חבייקה, המשיך לרסן בכוח "כיסים נוצריים" שאינם ששים לתכתיבי דמשק.▼
▲חלק מצעירי הכפרים (הנוצרים והשיעים) התגייסו לצד"ל מרצונם החופשי, אולם לקראת סוף שנת 1985 החלה התקרבות בין המחנה הנוצרי והשיעי בלבנון לבין סוריה. לכן, צה"ל נאלץ לעיתים לכפות על נכבדי הכפר את גיוס צעירי הכפר לצד"ל.{{הערה|לפי כתבה במעריב מ-30 באוקטובר 1985 - "הפלאנגות משלימות את התמסרותן לסוריה", נכתב שמנהיג הפלאנגות בלבנון אלי חבייקה, המשיך לרסן בכוח "כיסים נוצריים" שאינם ששים לתכתיבי דמשק.
כמו כן נכתב, שיחידות של צה"ל כיתרו במשך שבוע את הכפר שובה שבגזרה המזרחית של דרום לבנון, משום שבני הכפר סירבו להצטרף לשורות צד"ל.}}
בתחילת דרכו צד"ל התארגן בארבע מסגרות גדודיות (חאצביא, טיבה, עישייה ובינת ג'בייל) שאורגנו בשתי חטיבות. גדוד נוסף של צד"ל הוצב ב"מובלעת [[ג'זין]]" . הרכב כוח האדם בגדודים אלו היה מותאם פחות או יותר לאוכלוסייה שבתוכה פעלו. עם השנים עלה מספרם של השיעים בצד"ל, ובשנות התשעים הם כבר היוו בו רוב.
ב-2 ביוני 1985 מחלקה שלמה של חיילים שיעים מצבא דרום לבנון נפלה בשבי אנשי [[אמ"ל]]. אותה מחלקה איישה את מוצב צד"ל ליד הכפר מג'דל סלום בגזרה המרכזית ברצועת הביטחון.▼
▲ב-2 ביוני 1985 מחלקה שלמה של חיילים שיעים מצבא דרום לבנון נפלה בשבי אנשי [[אמ"ל]]. אותה מחלקה איישה את מוצב צד"ל ליד הכפר מג'דל סלום בגזרה המרכזית ברצועת הביטחון{{הערה|1=כתבה מ[[מעריב]]מ-2 ביוני 1985, כפי שהועלה באתר http://www.fresh.co.il/vBulletin/t-581581-שאלה_לגבי_שבויי_צדל_בלבנון[[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]]}}.
במשך כל זמן קיומו צד"ל שיתף פעולה עם צה"ל, בהובלת [[יחידת הקישור ללבנון]] (יק"ל) והיווה חלק בלתי נפרד מהלחימה בלבנון. למעשה צד"ל היה מאורגן במבנה הזהה לצה"ל, החל מהציוד ועד להתקדמות בדרגות, וחיילי צד"ל וקציניו השתתפו בקורסים צה"ליים בישראל. צה"ל קיים גם מערכת של סיוע אזרחי לחיילי צד"ל ולמשפחותיהם. צבא דרום לבנון הורכב באופן הזה:גדוד מפקדה, לוגיסטיקה ושירותים.שתי חטיבות רגלים -האחת במזרח והשנייה במערב. כול חטיבה הייתה מורכבת משלושה גדודי רגלים וגדוד מסייע, שכלל כמה סוללות תותחים כבדים בקוטר 155 מ"מ או 13 מ"מ שפוזרו בחטיבות על פי הצורך. סוללת הארטילריה נקראה סוללת מוחביב{{הערה|1=כתבה מהעיתון "[[במחנה]]" מאוגוסט 1995, כפי שפורסמה באתר "[[פרש (אתר אינטרנט)|פרש]]": http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=591519 .}}.גדוד משוריין ובו 55 טנקים שפוזרו בחטיבות.כוחות צד"ל הצליחו לשלוט על 46 מוצבים מ[[ראש הנקרה]] במערב ועד מורדות הר החרמון במזרח, לשם השוואה כוחות צה"ל שלטו ב-11 מוצבים בלבד.
בשנתיים הראשונות להקמת צד"ל נהרגו כ-100 חיילים מצבא דרום לבנון. עד הנסיגה איבד צבא דרום לבנון 660 חיילים, 250 הפכו לפצועים ונכים ונהרגו גם כ-200 אזרחים. צד"ל איבד בממוצע כ-55 חיילים בשנה.
שורה 45 ⟵ 35:
עם נסיגתו של צה"ל מלבנון במאי [[2000]] התמוטט צד"ל. רבים מחיילי צד"ל (ובראשם [[אנטואן לאחד]]) ברחו לישראל וקיבלו אזרחות ישראלית. חלקם עברו למדינות ב[[אירופה]], בעיקר [[גרמניה]], ואחרים חזרו בהמשך לבתיהם בדרום לבנון.
במאי 2000, לאחר הנסיגה מלבנון, כ-6000 חיילי צד"ל ובני משפחותיהם, אשר חששו מ[[טבח]] שיעשה בהם על ידי החזבאללה ותומכיהם, עברו את הגבול לישראל תוך שהשאירו את רכושם מאחוריהם. רובם התיישבו ביישובי הצפון הגדולים: [[נהריה]], [[מעלות-תרשיחא|מעלות]], [[קריית שמונה]], [[טבריה]], [[כרמיאל]] ו[[צפת]]. כמה מיוצאי צד״ל הקימו בגליל את מזקקת [[ערק אלנמרוד]]. יוצאי צד"ל ה[[דרוזים]] השתלבו ביישובים הדרוזיים בישראל. בשנת 2002 חלק מחיילי צד"ל חזרו ללבנון, ובעיקר החיילים הזוטרים יחסית, ואילו מרבית אנשי הקצונה בחרו להמשיך להישאר בתחומיה של מדינת ישראל מחשש לעונש מוות בלבנון. בספטמבר 2001 החליטה ממשלת ישראל על החלטה 720, שקבעה שהמנהלה הביטחונית לסיוע ([[מנב"ס]]) תטפל רק באוכלוסייה מיוחדת שעמדה בקשרים מיוחדים עם זרועות הביטחון, כגון אנשי צד"ל בכירים. לעומת זאת, שאר אנשי צד"ל יטופלו על ידי [[המשרד לקליטת עלייה]]. הסיוע על ידי המשרד לקליטת עלייה התקיים עד לשנת 2008, ואז נסגרה היחידה שטיפלה באנשי צד"ל במשרד זה{{הערה|1={{פס"ד עליון|קישור=07103210.w10|סוג=בג"ץ|עותר=דני ג'ורמנוס|משיב=מדינת ישראל-משרד הבטחון}}, סעיפים 8, 10}}.
בשנת 2004 הוענקה ליוצאי צד"ל אזרחות ישראלית. עם זאת, ליוצאי צד"ל ישנן טענות על הפקרה ואי קליטה מצד ממשלת ישראל.{{מקור}} ב-2010 נותרו בישראל כ-2700 לוחמי צד"ל ובני משפחותיהם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3893112,00.html|כותרת=עשור לנסיגה: ילדי צד"ל רוצים לחזור ללבנון|אתר=ynet|תאריך=2010-05-24|שפה=he|תאריך_וידוא=2020-04-28}}</ref>
לאחר [[מלחמת לבנון השנייה]] עברו את הגבול ל[[ישראל]] מספר משפחות נוספות של יוצאי [[צד"ל]], לאחר שקיבלו איומים על חייהן מלוחמי [[חזבאללה]]. על הטיפול בעניינם של יוצאי צד"ל הופקד ה[[שר]] [[יוסי פלד]]{{הערה|1=[http://glz.co.il/newsArticle.aspx?newsid=45344 נתניהו מינה את יוסי פלד לאחראי על טיפול ביוצאי צד"ל], גלי צה"ל און-ליין, [[2 באוגוסט]] [[2009]]}}.
| |||