עינב – הבדלי גרסאות

ה'''ענבעינב''' הוא [[פרי]] [[גפן היין]]. זהו [[ענבה]], פרי לא [[קלימקטרי]] בעל זג (קליפה) דק ועשיר ב[[צבען|צבענים]] ו[[ציפה (פרי)|ציפה]] מימית, שבתוכה 4-0 [[חרצן|חרצנים]]. צבע הענבהעינב משתנה בתלות זן הגפן ויכול להיות סגול, אדום, ורוד או ירוק. לענבים צורה [[אליפסה|אליפטית]]. קיימים מאות זני ענבים, הנחלקים באופן מסורתי לענבי יין, המיועדים לייצור [[יין]] ו[[גראפה]], ענבי שולחן, המיועדים לאכילה כמות שהם, וענבי שולחן ויין, המתאימים לשני הייעודים. בנוסף, יכולים הענבים להצרך בצורת [[צימוק]]ים, [[ריבה]], [[ג'לי]], [[חומץ]], [[תמצית זרעי ענבים]], [[שמן זרעי ענבים]], [[צ'ורצ'חלה]] (ממתק גרוזיני מסורתי) או [[דבשה]]. גם לחרצנים שימוש חשוב לתעשיית שמן מזרעי ענבים המשמש לעיסוי ולרפואה.

[[ביות]] הענבים הסגולים התרחש ב[[מרכז אסיה]]{{כ}}{{הערה|1=[http://oak.cats.ohiou.edu/~ballardh/pbio480/thisetal2006-winegrapegeneticdiversity.pdf Historical origins and genetic diversity of wine grapes ]{{כ}} }}. הופעת ה[[שמר]] בצורה טבעית על קליפת הענבהעינב הובילה לשימוש בפרי לייצור [[משקה אלכוהולי]] - יין. ה[[הירוגליף|הירוגליפים]] של [[מצרים העתיקה]] מתעדים את עיבוד הענבים הסגולים, דבר המיוחס גם ל[[יוונים]], ל[[פיניקים]] ול[[רומאים]]. בתקופות מאוחרות יותר הענבים התפשטו לכל אירופה ומשם ל[[העולם החדש|עולם החדש]].

הזג הוא קליפתו הדקה של הענבהעינב, העוטפת את ציפת הפרי בה מצוי החרצן. הענבים הם הפרי היחיד שיש שם נפרד לקליפה שלהם. המקור למילה זג מובא ב{{תנ"ך|במדבר|ו|ד}}, ממנו ניתן להסיק כי כבר בתקופה קדומה זו משמעות המילה זג הייתה קליפת הענבהעינב והמילה חרצן שימשה לתיאור גרעינו: