סקרצו – הבדלי גרסאות

פרקי סקרצו בודדים היו קיימים בספרות המוזיקלית גם בזמן שבו המינואט תפקד כפרק ביניים ביצירות גדולות. לרוב הוא הופיע כיצירה עצמאית והופעותיו כפרק ביצירה רב פרקית היו בודדות ולא עקביות. הסקרצו כפרק ביניים ביצירות גדולות התפתח בהדרגה מן ה[[מינואט]] ובהדרגה החליף אותו כפרק השלישי (או לפעמים השני) בסימפוניות, [[רביעיית מיתרים|רביעיות מיתרים]], [[סונאטה|סונאטות]] ויצירות דומות. הסקרצו משמר את מקצב 3/4 של המנואט ואת מתכונתו המשולשת, אבל נחשב למהיר יותר. במקרים רבים, אך לא תמיד, הוא חדור עליצות ומשובה. פה ושם אפשר למצוא דוגמאות לסקרצי שאינם במקצב 3/4 המסורתי, כמו בסונאטה מס' 18 של [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. הסקרצו עצמו הוא צורה כפולה מעוגלת; אבל בדומה למינואט, מנוגן בדרך כלל עם הטריו (שלישייה) הנלווה אליו, שאחריו באה חזרה על הסקרצו ויוצרת צורת ABA, או צורה משולשת. מתכונת זו חוזרת על עצמה לפעמים פעמיים או יותר (ABABA). נושא B הוא הטריו, קטע קליל יותר למספר קטן יותר של כלים, אם כי לא בהכרח לשלושה כלים כפי שמשתמע משמו, אלא במוזיקה מ[[תקופת הבארוק]] המוקדמת.

[[יוזף היידן]] כתב מינואטים, הקרובים מאוד בנימתם לסקרצי,; אבליוצאי הדופן הן רביעיות המיתרים אופוס 33 הכתובות באופן עקבי עם סקרצו ולא עם מינואט. בטהובן ו[[פרנץ שוברט|שוברט]] היו הראשונים לעשות שימוש נרחב בצורה זו. בטהובן, בייחוד, היסב את הקצב המנומס של המינואט למחול נמרץ הרבה יותר, עד כדי פראות, לעיתים.