הרצח בגן מאיר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←הרצח והאונס: פקטורי |
|||
שורה 15:
השוטרים שהגיעו לזירת העבירה רשמו מפיו של יעקובוביץ את שמו וכתובתו, כמי שהודיע על האירוע למשטרה. נטען כי חקירת המשטרה התנהלה תחילה ברשלנות.
גביית העדות הראשונה של העדה המרכזית, האישה שהותקפה ונאנסה, התקיימה בבית החולים בעודה שוכבת חבושה וכואבת. הנה ציטוט חלקי מן ה"עדות" כפי שנכתבה על ידי השוטר
:"קפצנו את הגדר [...] התיישבנו על הדשא ושמתי לב שבאותו זמן היו עוד כמה זוגות בתוך הגן, קרוב מאד אלינו לא היה איש. ישבנו כשעתיים <del> ובמשך זמן זה התעלסנו באהבים. במשך זמן זה הורדתי בעצמי את החזיה ושמתיה בכיסי ומיד כפתרתי את החולצה. כדי להוריד את החזיה נאלצתי לרגע להסיר את חולצתי. </del> לא ראיתי כל גבר בודד בקרבתנו, או שני גברים או יותר מזה. <del> דני גם שכב עלי וייתכן שקצת לכלך אותי בזרעו אבל אני בטוחה שלא הכניס את אבר מינו באבר מיני.</del> לא היה כל מגע מיני בינינו. בשעה 23.30 הרגשתי שמישהו נותן כמה מכות חזקות באלה לדני ומיד אחרי זה לי. דני נשכב על הארץ מעצמת המכה ואני נשכבתי על ידו לראות מה קרה לו. הוא בא מאחורי דני ובאותו זמן ישבתי כמעט מול דני"
שורה 23:
החקירה המורכבת והמסובכת הופקדה בידי [[סגן ניצב]] [[יהודה פראג]] (לימים כיהן כמפקד מחוז תל אביב בדרגת [[ניצב (דרגה)|ניצב]]) שהיה אז מנהל מחלקת החקירות של משטרת מחוז תל אביב באוגוסט 1949.
ב-[[19 בספטמבר]] 1949 נפתחה בפני שופט השלום הראשי [[אליעזר מלחי]] חקירה מוקדמת (הליך שהיה נהוג באותה עת כדי לקבוע אם יש מקום להגיש [[כתב אישום]], כדוגמת השימוע בפני [[חבר מושבעים גדול|חבר המושבעים הגדול]] הנהוג ב[[ארצות הברית]]).
לאחר דיונים שארכו שלושה שבועות פסק השופט כי יש להגיש נגד יעקובוביץ כתב אישום לבית המשפט המחוזי. ב-[[27 בנובמבר]] 1949 נפתח משפטו של יעקובוביץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב. יעקובוביץ הואשם ב[[רצח]] בכוונה תחילה של דניאל פקטורי כדי להקל על ביצוע האונס בנעמי שטיין. על יעקובוביץ הגן עורך הדין [[יצחק בן ימיני]] שהיה איש [[התנועה הרביזיוניסטית]]. במשפט שארך שנה תמימה נערכו עשרות ישיבות, הופיעו עדים רבים, ונערכו חקירות נגדיות רבות, כשאולם בית הדין מלא מפה לפה בקהל צופים, בסקרנים ובעיתונאים.
בצעד חריג בית המשפט התיר למספר תובעים אזרחיים להופיע בשם הקרבנות, הנרצח ואלמנת הנרצח, לצד הפרקליט מטעם המדינה ובהם אבי הנרצח וקרבן האונס, עורך הדין מרדכי שטיין.
ב-[[23 בנובמבר]] [[1950]] מצא בית המשפט המחוזי את יעקובוביץ אשם ברצח דניאל פקטורי, על אף שהאמין לדברי הנאשם כי לא התכוון להרוג את דניאל פקטורי אלא רק לסלקו לבל יפריע למעשה האונס, וגזר עליו [[עונש מוות]].
עד שנת [[1954]], עת נחקק החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח), התשי"ד-1954, חל במדינת ישראל עונש מוות חובה על עבירת הרצח. עונש המוות חל מכוח [[פקודת החוק הפלילי]], 1936 ה[[המנדט הבריטי|מנדטורית]], שהמשיכה לחול במדינה על פי [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]], התש"ח-1948, שבה נקבע המשך תחולתם של חוקי [[המנדט הבריטי]], כל עוד לא הוחלפו על ידי חוקים ישראליים. פקודת החוק הפלילי הוחלפה לימים ב[[חוק העונשין]].
המשפט, עובדות המקרה, קשר הדם בין דניאל פקטורי לנעמי שטיין (הם היו אחים מאב) ועונש המוות, כל אלה הפכו את הפרשה לפרשה סנסציונית שקיבלה כיסוי נרחב ב[[עיתונות]]. בעיקר "[[העולם הזה]]" הקדיש מקום נרחב ביותר לסיקור ישיבות בית המשפט ולתיאורי צבע של הנאשם, של העדים, של הפרקליטים ושל השופטים. הפרשה זעזעה את תושבי תל אביב ובמשך שנים פחדו התושבים לעבור בגן מאיר בלילות. העיתונאי [[נח קליגר]] כתב שנים רבות לאחר הרצח:
| |||