אלכסנדר הגדול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור פנימי שגוי, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים |
מ תיקון כיווניות הערת שוליים, הגהה |
||
שורה 32:
'''אלכסנדר השלישי ממוקדון''', המוכר יותר כ'''אלכסנדר הגדול''' (ב[[יוונית]]: '''Αλέξανδρος ο Μέγας'''), והידוע ב[[עברית]] גם כ"'''אלכסנדר מוקדון'''" (ביוונית: '''Αλέξανδρος ο Μακεδών'''; ככל הנראה [[21 ביולי]] [[356 לפנה"ס]]{{הערה|תאריך הלידה המדויק אינו ידוע בוודאות. לפי מקורות עתיקים נולד ב-6 בהקטטמביון ב[[לוח השנה האטי]], שחל ב-21 ביולי, אם כי אין ודאות שזה אכן יום לידתו כי ייתכן שהוזז כדי להתאים למאורעות אחרים באותו יום, כגון זכיית סוסו של פיליפוס בתחרות רכיבה}} - [[10 ביוני|10]] או [[11 ביוני]] [[323 לפנה"ס]]) היה מלך [[מוקדון]], ומגדולי ה[[מצביא]]ים וה[[פוליטיקאי|מדינאי]]ם של [[העת העתיקה]].{{הערה|הערכות גבוהות ליכולות הצבאיות והמדינאיות של אלכסנדר הגדול נמצאות במקורות רבים, החל מהמקורות הראשונים וכלה במקורות מודרניים. ראו למשל ביל יני, אלכסנדר הגדול, 2012, [[הוצאת מודן]] (פרסום מקורי בשנת 2010)}} [[כיבוש]]יו הנרחבים כללו את [[פוליס|ערי המדינה]] של [[יוון העתיקה]], כל שטחה של [[הממלכה האחמנית|האימפריה הפרסית]], מספר אזורים ב[[מרכז אסיה]] ואף חלקים מ[[תת-היבשת ההודית]].{{הערה|האזור של הודו עבר חלוקה בסוף השליטה הבריטית. אלכסנדר לא ממש נכנס לשטחה של הודו המודרנית, אלא עבר בעיקר בשטח פקיסטן הסמוכה. עם זאת, האזור היה מוכר בימיו בשם "הודו".}}
אלכסנדר תואר כ[[גבר]] [[אתלט]]י, [[אומץ|אמיץ]] ויפה תואר,{{הערה|אריאנוס, 7.28}} אולם ככל הנראה שזורים בתיאורים אלו גם דברי חנופה. רבים, במיוחד ב[[מצרים התלמיית|מצרים]], סגדו לו, אם כי רבים מקרב האריסטוקרטיה היוונית-מוקדונית סירבו בתוקף להשתחוות לו. אישיותו והישגיו של אלכסנדר שימשו מופת לאישים מפורסמים רבים לאורך ה[[היסטוריה]], שאחד מהבולטים בהם הוא [[יוליוס קיסר]].
על אף שמת בגיל צעיר (כמעט 33), הותיר אלכסנדר הגדול חותם משמעותי על ההיסטוריה. כיבושיו הנרחבים פתחו תקופה חדשה בתולדות האנושות – [[התקופה ההלניסטית]]. חזונו של אלכסנדר, שכלל שילוב המזרח עם המערב, שילוב [[תרבות]], [[דת]], מנהגים וקשרי משפחה, בא לידי ביטוי ב[[התרבות ההלניסטית|תרבות ההלניסטית]] שמיזגה את יסודותיה של [[תרבות יוון העתיקה]] עם תרבויות בני המקום. השפעותיה של התרבות ההלניסטית בתחום ה[[אמנות]], ה[[פילוסופיה]] ובתחומים אחרים ניכרים עד עצם היום הזה.
שורה 236:
===אופיו===
[[קובץ:The killing of Cleitus by Andre Castaigne (1898-1899) reduced.jpg |שמאל|ממוזער|250px|ציור מסוף המאה ה-19 המתאר את רציחתו של קליטוס השחור]]
אלכסנדר היה בעל אישיות מורכבת. מצד אחד הפגין גדלות רוח ומתינות רבה ביחסו לאויביו המובסים, אך מצד שני לא היסס להפגין נטיות סדיסטיות ו[[אכזריות]]. כך למשל טבח בתושביה של תבאי ומכר אותם לעבדות לאחר שהתנגדו לו. נוהג זה חזר על עצמו במספר מקומות נוספים דוגמת צור. מעריכים שבעת [[כיבושי אלכסנדר הגדול באסיה התיכונה|כיבושיו בבאקטריה]] נהרגו 100,000{{הערה|Michèle Smith p. 67|שמאל=כן}} - {{כ}} 120,000 בני אדם, רובם אזרחים.{{הערה| Holt p. 58|שמאל=כן}}
אופיו בא לידי ביטוי גם בתואר שהמציא לעצמו. במקום לאמץ את התואר הפרסי "המלך הגדול" או "מלך המלכים", בחר בתואר "מלך אסיה", כסימן לעלייתו של כוח חדש, גדול יותר מזה שבו החזיקו מלכי פרס.{{הערה|[http://muse.jhu.edu/login?auth=0&type=summary&url=/journals/american_journal_of_philology/v133/133.3.collins.html מאמר Andrew W. Collins, The Royal Costume and Insignia of Alexander the Great, American Journal of Philology, Volume 133, Number 3 (Whole Number 531), Fall 2012, pp. 371-402 באתר של project muse]}} הוא אף דרש מדריווש עצמו להתייחס אליו בתואר זה בהתכתבות ביניהם לאחר קרב איסוס.{{הערה|אריאנוס, ספר שתיים, פרק 14}} בכך ביקש להדגיש שהוא לא רק כובש האימפריה הפרסית, אלא מייסדה של ישות מדינית חדשה באסיה. הפרופגנדה שלו הדגישה שהוא ביקש לשחרר לא רק את היוונים מהעול הפרסי, אלא את יתר העמים הכבושים כמו מצרים, קארים, בבלים ואחרים. היות שהאסיאתיים היו נתיניו, אסר על חייליו לבזוז את האוכלוסייה ולהרוס את הערים (למעט מקרים יוצאי דופן).{{הערה|N. G. L. Hammond The Macedonian Imprint on the Hellenistic World in Peter Green's (ed), Hellenistic History and Culture, University of California Press, 1993|שמאל=כן}}
שורה 245:
אלכסנדר הגדול נחשב לאל או כצאצאו של אל עוד בימי חייו, לפחות על ידי חלק מהאנשים. להאלהתו של אדם הייתה מסורת ארוכת שנים ביוון העתיקה. דוגמה לכך היא [[פולחן הגיבורים ביוון העתיקה]]. גיבורים רבים דוגמת [[הרקלס]], [[אכילס]], [[פרסאוס]] ואחרים זכו למעמד הדומה לזה שניתן לאלים והוקמו להם מקדשים. גם מייסדי ערים זכו לפולחן לאחר מותם. עם זאת, לא היה נהוג לסגוד לאדם חי בתור אל.
בניגוד לכך, בתרבויות המזרח תיכוניות דוגמת ה[[תרבות מצרים העתיקה|תרבות המצרית]] מנהג האלהתו של אדם חי הייתה מקובלת. המצרים נהגו לסגוד לפרעוניהם בתור אלים חיים. בממלכה האחמנית שבה הייתה נפוצה הדת ה[[זורואסטריות|זורואסטרית]] לא סגדו למלך בתור אל, אך הוא זכה לגינוני כבוד רבים, דוגמת [[פרוסקינסיס]], שנועדו להדגיש את רום מעמדו. גינוני כבוד אלה לא היו מקובלים ביוון העתיקה שבה הדגישו את האינדיבידואליזם האנושי.{{הערה|Cambridge Ancient History, Cambridge University Press, p. 794, 825|שמאל=כן}}
אגדת המוצא האלוהי של אלכסנדר נולדה עוד בנעוריו כשאמו, אולימפיאס, טענה שהרתה לזאוס כשבא למיטתה מחופש לדמות נחש. אלכסנדר הגדול דאג לטפח את המיתוס ואף קיבל גושפנקה רשמית למוצאו האלוהי כשביקש את האורקל של [[סיווה]] במצרים לאחר שכבש ארץ זו.
| |||