ויקיפדיה

הביטלס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור לאלבום הבכורה
מ הוספת קישור לקבלת פנים
שורה 87:
אחרי סיור הופעות קצר ודחוס בארצות הברית וב[[קנדה]] עד סוף אוגוסט,{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 200-202.}} שבו הביטלס להקלטות האלבום [[Rubber Soul]], שנועד לצאת בסוף השנה. הביטלס הגיעו להקלטות ב-[[12 באוקטובר]] 1965, כשלרשותם עומד רק קומץ שירים. לוח הזמנים היה דחוס ביותר, שכן בתחילת דצמבר כבר היו חברי הלהקה אמורים לצאת למסע הופעות באנגליה, עם חומרים מן התקליט החדש.{{הערה|המיקס הסופי היה ב-[[15 בנובמבר]], התקליט יצא לאור ב-[[3 בדצמבר]]. Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 202-206.}} למרות לחץ הזמן, ואף שהלהקה נאלצה לדלות שירים מן העבר{{ביאור|[[What Goes On]] היה שיר ישן מאוד של לנון ומקרטני, שאולתר כשיר של רינגו לתקליט; [[Michelle (שיר)|Michelle]] היה שיר ישן של מקרטני (תיאור מפורט של האנקדוטה שמאחורי כתיבת השיר מעניק מקרטני ב-Barry Miles, ''Many Years from Now'', London: Vintage, 1998).; ואילו [[Wait (שיר)|Wait]] היה אחד השירים שלא התקבלו לתקליט Help.}} או לאלתר שירים חדשים,{{ביאור|[[Girl (שיר)|Girl]] ו-[[You Won't See Me]] הולחנו במיוחד כדי להשלים את מספר השירים הנדרש באלבום והוקלטו כל אחד בשני טייקים.}} היה האלבום פריצת דרך חשובה נוספת עבור הלהקה, שהתרחקה עוד יותר מהמסגרת המקובלת של להקת גיטרות השרה ומנגנת שירים על אהבת נעורים, עם השיר [[Norwegian Wood (This Bird Has Flown)|Norwegian Wood]] שלווה בנגינת [[סיטאר]], השיר [[In My Life]] שלווה בסולו פסנתר בסגנון [[יוהאן סבסטיאן באך|באכי]], השיר [[Day Tripper]] על שימוש בסמים קלים ועוד.
 
במהלך הופעותיהם בפיליפינים התרחשה תקרית קשה, אחרי שהביטלס לא הופיעו בקבלתב[[קבלת פנים]] מיוחדת שארגנה [[אימלדה מרקוס]], אשת נשיא הפיליפינים, וזו הכריזה כי הלהקה עלבה באומה הפיליפינית כולה. חברי הלהקה, נטולי הגנת כוחות ביטחון, ספגו דחיפות ומהלומות בדרכם מן המלון לנמל התעופה, שם עוכבו זמן ממושך. כאשר שבו לבסוף לאנגליה, נשאל האריסון על תוכניות הלהקה לעתיד והשיב: "יש לנו שבועיים להתאושש, ואחר כך ניסע לחטוף מכות באמריקה".{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 211-12.}} תחזיתו של האריסון הייתה נכונה יותר מששיער. בראיון שהעניק לנון בפברואר 1966, ופורסם אז בבריטניה ב"איבנינג סטנדרד", העיר לנון כי קרא באחרונה את הספר "קשר הפסחא", והתרשמותו היא ש"הנצרות בדרך החוצה. היא תתכווץ ותעלם... היום אנחנו [הביטלס] יותר פופולריים מישו".{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 212.}} ההערה לא עוררה תגובה כלשהי בבריטניה, אך כאשר פורסמה שוב בארצות הברית ([[29 ביולי]]) תחת כותרת פרובוקטיבית, עוררה סערה רבתי, מלווה בהחרמה מצד תחנות רדיו ואפילו שרפה של תקליטי הלהקה. אפשטיין חש לארצות הברית כדי להרגיע את הסערה, ולנון עצמו נאלץ להתנצל בחצי פה על דבריו, כדי שהלהקה תוכל לצאת למסע ההופעות שלה במדינה.{{הערה|Christopher Sanford, ''McCartney'', New York: Carroll & Graf, 2007, עמ' 119-120.}} פרשה צדדית, שאף לה הייתה השפעה מצננת על הקשר בין הביטלס לקהלם באמריקה, הייתה כריכת האלבום [[Yesterday and Today]] (לקט שירים מהשנים 6–1965), בה הופיעו חברי הלהקה בין נתחי בשר וחלקי בובות ועל כן נקראה "Butcher Album". המחאות הובילו לשינוי העטיפה, והעטיפה המקורית של האלבום הפכה לפריט אספנים.
 
1966 החלה בחופשה ארוכה מהופעות ומהקלטות. הם שבו להקלטות ב-[[6 באפריל]] ועלו על הבמה שוב רק ב-[[1 במאי]].{{הערה|Lewisohn, ''Chronicle'', עמ' 20–214. חברי הלהקה הוסיפו ב-[[5 בינואר]] מעט קולות נוספים (overdubs) לשירים שהופיעו בסרט ההופעה באצטדיון שיי.}} החופשה הארוכה מהופעות שיקפה את המיאוס שחשו רוב חברי הלהקה מהופעות, במיוחד בתנאי ההגברה וההופעה הקיימים. לבד מההופעה החד־פעמית במאי, שבה הלהקה להופיע במסע הופעות קצר בגרמניה, יפן והפיליפינים. מסע ההופעות נמשך בערך שלושה שבועות וכלל גם הופעה נוספת ב[[אצטדיון שיי]], מוצלחת הרבה פחות. ההופעה האחרונה, באצטדיון "[[קנדלסטיק פארק]]" (Candlestick Park) ב[[סן פרנסיסקו]], הייתה הופעתה הרשמית האחרונה של הלהקה.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הביטלס"