ארבע מיתות בית דין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי סיפור דומה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
Yoavd (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 73:
להלן מקרים של המתה במיתות דומות למיתות בית דין, באירועים שונים ב[[תנ"ך]]:
* [[המקושש]] שקושש עצים בשבת נסקל. {{הדגשה|וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה|{{תנ"ך|קצר=כן|במדבר|טו|לו}}}}
*כאשר נחשדה תמר בזנות, ציווה יהודה להוציאה לשריפה כדין נואפת, אך לבסוף חזר בו כאשר הבין שהוא למעשה היה מי שבא עליה. "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" ([[ספר בראשית]], פרק ל"ח, פסוק כ"ד).
* המקלל שקילל את ה' במדבר נסקל. {{הדגשה|וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן"|{{תנ"ך|קצר=כן|ויקרא|כד|כג}}}}
* החוטאים ב[[חטא העגל]] נהרגו בסיף בידי בני [[שבט לוי|לוי]]
שורה 82:
==מקרים בספרות חז"ל==
ב[[ספרות חז"ל]] מוזכרים מספר מקרים של גזירת דין מוות בימי [[תקופת בית שני|בית שני]], וכן גם ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] ואצל [[יוסף בן מתתיהו]]. רוב המקרים אצל חז"ל הוזכרו דווקא בשל אי ההתאמה שלהם להלכה בימי ה[[משנה]] וה[[תלמוד]], ועל כן חלק מהם פורשו כ[[הוראת שעה|הוראות שעה]] או כהריגה פסולה שלא כדין:
 
* [[שמעון הצדיק]] גרר [[כותים|כותיים]] שביקשו מ[[אלכסנדר מוקדון]] להחריב את בית המקדש, בזנבות סוסים ל[[הר גריזים]]{{הערה|יומא סט א}}
* אחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו{{הערה|סנהדרין מו א}}
שורה 88 ⟵ 87:
* [[שמעון בן שטח]] תלה 80 נשים באשקלון בעוון [[כישוף]]{{הערה|סנהדרין מה ב}}
* בת כהן שהקיפוה חבילי זמורות ושרפוה בעוון [[זנות]]{{הערה|סנהדרין נב א}}
* מעשה באדם אחד שיצא ליהרג למרותאף על פי שהעדים חזרו בהם{{הערה|סנהדרין מד ב. ובירושלמי סנהדרין ו ג נכתב שהיה זה בנו של שמעון בן שטח}}
* ה[[מסית]] "בן סטדא" שהכמינו עליו בלוד ונתלה{{הערה|תוספתא סנהדרין י ה, בבלי סנהדרין סז א בנוסח הלא מצונזר. יש שקשרו בינו לבין ישו}}
* [[ישו (יהדות)|ישו]] נתלה בערב פסח בעוון כישוף, הסתה והדחה, בימי ה[[כהן גדול|כהן הגדול]] [[יוסף קיפא]]{{הערה|סנהדרין מג ב, נוסח לא מצונזר}}.
 
שורה 100 ⟵ 99:
{{ציטוט|תוכן=סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בְּשָׁבוּעַ (=שבע שנים) נִקְרֵאת חָבְלָנִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אִלּוּ הָיִינוּ בַסַּנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל|מקור={{בבלי|מכות|ז|א}}|אנגלית=}}
 
על מנת לגזור דין מוות יש לקבל עדות של לפחות שני אנשים כשרים, ש'''[[התראה (הלכה)|הִתרו]]''' בעובר העבירה (כלומר, הזהירו אותו) לפני ביצועה והודיעו לו מה חומרתה ומה עונשה וקיבל את דבריהם (שאמר אעפ"כ אני עובר). אין לקבל עדות נסיבתית אלא רק של מראה עיניים, וכן נקבעו סייגים נוספים בדרך של קבלת העדות, שכמעט הפכו את עונש המוות לבלתי-מעשי.
 
בתקופת השלטון הרומאי ארבעים שנה לפני חורבן הבית השני, סירב הסנהדרין לדון בדיני נפשות, ומאז בטלו בעצם עונשי המוות בישראל{{הערה|1={{בבלי|כתובות|ל|א}}}}, מלבד מספר חריגים. אך יש סברה לפיה הסירוב לגזור עונש מוות נבע מדרישת הנציבים הרומיים שמונו במקום בניו של המלך [[הורדוס]].