הירש ברנבלט – הבדלי גרסאות

| תמונהכיתוב = [[קובץ:הירש ברנבלט.jpg|מרכז|הירש ברנבלט|250px]]

| פעילות בולטת = עוזר למנצח באופרה ת"א ואשרתל-אביב, נאשם בשיתוף פעולה עם הנאצים בגיטובגטו בנדזין בפולין.ב[[פולין]]

ברנבלט נולד בעיר בנדין בחבל [[זגלמביה]] שבדרום [[פולין]] למשפחה [[יהדות פולין|יהודית]], עשירה ומכובדת. אביו פסח היה ספר במקצועו ומזכיר כבוד של קבוצת הכדורגל "הכוח". מנעוריו הוכר ברנבלט כבעל כישורים מוזיקליים, למד באקדמיה למוזיקה, והשלים שם את לימודיו לקראת תעודת הבגרות. לימים הפך למוזיקאי מקצועי כ[[פסנתרן]].<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=איתמר לוין|שם=קאפו באלנבי|מקום הוצאה=|מו"ל=יד בן צבי|שנת הוצאה=2015|עמ=311-409|פרק=אחד עשר, הירש ברנבלט}}</ref>

בתקופה [[השואה]] עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], שירת ברנבלט כחייל בצבא הפולני בדרגת סמל. ב-1 בספטמבר 1939 הוצבה יחידתו בסמוך לגבול, הוא נפצע בשעות הראשונות של המלחמה ונפל בשבי הגרמני. בסתיו 1940 הועברו השבויים למחנה ליד [[לובלין]], שם שוחררו. ברנבלט שב לעיירת הולדתו, אשר הייתה באותה העת חלק מאזור [[שלזיה (פרובינציה)|שלזיה]] עילית בפולין, שסופח על ידי הגרמנים ל[[גרמניה הנאצית|רייך הגרמני]]. בניסיון לחזור לשגרה, חיפש דרך לשוב לעיסוקו כמוזיקאי. הוא פנה ל[[בנימין נראוברד]], ראש ה[[יודנראט]] בעיר בנדין, בהצעה להקים תזמורת, ועד במהרה קיבל תשובה חיובית, שכן ה[[גסטפו]] לא ראה באותה עת מניעה לקיום התזמורת. בתזמורת השתתפו כ־40 איש. <ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=אביהו רונן, הדס אגמון ואסף דנציגר|שם=מסגיר אחיו או מנסה להצילם?|כתב עת=|עמ=101}}</ref>}} עם פירוק התזמורת, בסתיו 1942, הוסב ברנבלט לשוטר יהודי והתקדם בתפקידיו. עם הזמן מונה למפקד המשטרה היהודית בבנדין, אשר הייתה כפופה ליודנראט המקומי והאזורי ב[[סוסנוביץ]]. על אף שעמד בראש המשטרה היהודית, בני משפחתו, ובהם אשתו הראשונה מניה והוריו, נשלחו למחנה ההשמדה [[אושוויץ]] באוגוסט 1943.<ref name=":0" /> עם תום ה[[אקציה]] האחרונה, היה ברנבלט לאחד מראשי מחנה החיסול שהוקם בגטו, שצוו לקבור את הגוויות הרבות שנותרו במקום, לאסוף את הרכוש היהודי שנותר ולנקות את רחובות הגטו. בדצמבר 1943, נוצר קשר בין ברנבלט לשרידי המחתרת החלוצית בבנדין שהסתתרו בקרבת מקום. בסיוע הכסף שהיה בידיו וקשריהם של אנשי המחתרת עם המבריחים, חצה ברנבלט את הגבול ל[[סלובקיה]] ב-31 בדצמבר 43'. <ref>{{הערה|מתוך עדות ברנבלט, פרוטוקול המשפט, עמוד 176</ref>}}

אחת מפעילות המחתרת [[מרים (קסיה) שנצר]], הייתה לחברתו ואחר כך לאשתו של ברנבלט. בין השנים 1944 -1946 חיו השניים ב[[בודפשט]]. בספטמבר 46' עברו ל[[פראג]], שם נעצרו לפתע בידי המשטרה הצ'כית והוסגרו לפולין. קסיה שוחררה לאחר 6 שבועות בלבד ואילו ברנבלט שוחרר לאחר תשעה חודשי מעצר, הועמד לדין וזוכה. השניים התחתנו ב-1948. בנם יחידם נולד ב[[קטוביץ|קטוביץ']] בשנת 1954 וב-1957 עלו קסיה ובנה לארץ. הירש עצמו בא בעקבותיהם לאחר שנתיים. השניים התגרשו ב-1960.<ref name=":0" />

בישראל עסק הירש כעוזר למנצח וסופר תווים בבית האופרה בתל אביב. ב-27 ביוני 1960 יצא מבית האופרה ולו חיכו שני אנשים, אחד מכרו מן התזמורת והשני, [[ראובן וקסלמן]], ניצול שואה שזיהה את ברנבלט בתור [[קאפו]], דיווח עליו, וטען כי הוא שמנע את הצלתו של אחיו והיה בין מי שהובילו יהודים למחנות העבודה וההשמדה. בגיל 46 הועמד ברנבלט לדין ב[[בית המשפט המחוזי]] בתל אביב בגין 12 אישומים על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. סעיפי האישום העיקריים בהם התרכזו עדי התביעה היו: גירוש ילדים מבית היתומים לאושוויץ, משלוח יהודים למחנות לעבודת כפייה, הסלקציה ההמונית של יהודי בנדין ב-12 באוגוסט 1942 ומעצרם של פליטים יהודים שהגיעו לבנדין בסוף 1942. משפטו נערך בין מאי 1963 לחודש פברואר 1964.<ref name=":0" />

{{ציטוט|תוכן="בין יתר האקציות הייתה אקציה שהיה חסר ליודנרט מספר אנשים לטרנספורט. אז אני עבדתי במטבח ואת הילדים הסתרנו בעליית הגג. בערך 50–60 ילד... הילדים היו מגיל 8 עד אולי 13. הם היו שם חצי יום. אלה יו ימי חום חזק, זה היה בקיץ 1942, ואנו, אנשי המטבח, נתנו להם לשתות. עלו קבוצת שוטרים יהודיים ובראשם הנאשם (ברנבלט), והורידו בכוח את כל הילדים. והם היו חיוורים, בלי שמש ואוויר, כמה ילדים (...)."|מקור={{צ-ספר|מחבר=אביהו רונן, הדס אגמון ואסף דנציגר|שם=מסגיר אחיו או מנסה להצילם?|אנגליתמקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=יד ושם|שנת הוצאה=2011|עמ=}}}}