הנבואה הקלאסית בישראל – הבדלי גרסאות

לראשונה אצל עמוס נמצא ביטוי חדש, "יום ה'", כזמן בו עתידה להתגשם הבטחת האל: היום בו עתיד ה' להפרע מאויבי ישראל. אלא שלפי עמוס אין זו דווקא תקופה קלה:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הֲלֹא-חֹשֶׁךְ יוֹם ה' וְלֹא-אוֹר וְאָפֵל וְלֹא-נֹגַהּ לוֹ:|מקור= עמוס ה, כ}}

 

רמז יחיד לתקווה אסכטולוגית נמצא אצלו רק בסיום ספר עמוס{{הערה|1=ט, יא-טו}}, משום ששם הוא מדבר על "סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת" (פס' יא), וזאת בימי ירבעם בן-יואש מלך ישראל, ובימי עוזיהו מלך יהודה, תקופה של התעצמות מדינית. מרבית החוקרים (להוציא את סגל וקויפמן) רואים בפסוקים אלו תוספת מאוחרת מהתקופה שלאחר ה[[חורבן בית ראשון|חורבן]], זאת בהנחה שלא ניתן להבין מליצה זו כמכוונת לאיחוד ממלכות יהודה וישראל.

====הושע====

[[הושע הנביא|הושע]], ממקד את ביקורתו על ההיבטים הדתיים: [[עבודת אלילים|עבודת האלילים]] ה[[כנען|כנעניים]] הקשורים בפריצות מינית בממלכת ישראל{{הערה|1=הושע ב, ד ואילך; ד, יא-טו; ה, א-ד; ועוד}}, שם ככל הנראה חי הנביא. העתיד האסכטולוגי מצטייר אצל הושע כהחזרת העם אל האל ביוזמתו וכריתת ברית נישואין בינו לבין העם, או של תשובת-חרטה ומחילת עוונות. בין ההווה לבין העתיד האידיאלי חוצצת תקופת היטהרות אשר זמנה לא נקבע, תקופה בה יוציא האל את עם ישראל מארץ זרועה ויחזירו למדבר על מנת לטהרו. אך כאשר לבסוף יוחזר העם ותוכרת ברית הנישואין בינו לבין האל, יהיה כרוך הדבר באיחוד יהודה וישראל, ולא עוד אלא שברית זו תקיף את עוף השמים ואת רמש האדמה, ואת כל היקום{{הערה|1=שם, פרק ב, פסוקים ב, יז, כ, כג-כה}}.