ישכר דב רוקח – הבדלי גרסאות

בסוף שנות השבעים החל רבי ישכר דב להוביל מהלך של ניתוק חסידות בעלז מ[[העדה החרדית]] והצטרפות פומבית ל[[אגודת ישראל]]. מהלך זה אירע במקביל להקמת מוסדות נפרדים לחסידי בעלז בשם "[[קהל מחזיקי הדת]]", הכוללים בית דין ומערכת כשרות פרטיים. היחסים בינו ובין אנשי העדה החרדית היו מתוחים, ובמשאו במוצאי שמחת תורה (בפי החסידים "שטייעדיגע תורה"{{הערה|תרגום מיידיש: דבר תורה בעמידה, בניגוד לשאר המקרים שבהם נושא האדמו"ר דברים}}) [[ה'תשמ"ב]] הוא תקף את שיטת האדמו"ר מ[[חסידות סאטמר|סאטמר]], הרב [[יואל טייטלבוים]], שהיה נשיא ו[[גאב"ד]] העדה החרדית ומנהיג הקבוצות החרדיות האנטי-ציוניות. אנשי העדה החרדית ובראשם הגאב"ד הרב [[יצחק יעקב וייס]], והאדמו"ר מסאטמר הרב [[משה טייטלבוים]] ורבנים נוספים השיבו במתקפות אישיות נגדו, ואליהם הצטרף במכתב מחאה מתון יותר הרב [[שמואל הלוי וואזנר]]. משנת 2005 נערכו ניסיונות פיוס בין העדה החרדית לחסידות בעלז. בשנת 2012, אחר ששלח משלחת דיינים לבקש מחילה בקברי אדמור"י סאטמר, נערך פיוס בין החסידות ובין פלג אחד של חסידות סאטמר, בראשות הרב [[אהרן טייטלבוים]], גיסו של רבי ישכר דב{{הערה|שם=הפיוסים|{{בחדרי חרדים|משה ויסברג|הפיוסים ההיסטוריים בעולם החסידות {{!}} חלק 1|941255|25 בספטמבר 2018}}}}, ובהמשך אף עם [[חסידות תולדות אברהם יצחק]].

 

 

רבי ישכר דב היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל כבר בשנת [[1981]], בעת הפילוג באגודת ישראל ב-[[1988]] הוא הצטרף לתנועת [[דגל התורה]] הליטאית וצורף ל[[מועצת גדולי התורה]] שלה, בניגוד לשאר האדמו"רים החסידיים שהיו חברים באגודת ישראל (ובהם חותנו, שכיהן אז כנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל). בשנים אלו סבל האדמו"ר מבידוד מצד חסידויות אחרות. בשנות ה-2000 שבה בעלז לאגודת ישראל, והוא שב להיות חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.