ניקוד העברית בת ימינו – הבדלי גרסאות

הניקוד העברי הומצא בראשית [[ימי הביניים]]. בראשיתו הוא נועד לקבע את ההגייה המסורתית של התנ"ך, פן תאבד. עם הזמן עבר לשמש גם בטקסטים אחרים: [[ספרות חז"ל]], [[תרגומי התנ"ך#תרגומים לארמית|תרגומי התנ"ך לארמית]], ו[[פיוט]]ים. בעבר התקיימו ארבע שיטות ניקוד שונות: [[ניקוד טברני|טברנית]], [[ניקוד בבלי|בבלית]], [[ניקוד ארצישראליארץ־ישראלי|ארצישראליתארץ־ישראלית]], ו[[ניקוד ארצישראלי-טברני|ארצישראלית-טברנית]]. מערכת סימני ניקוד נוספת שימשה את ה[[ניקוד שומרוני|שומרונים]] בכתבי יד של התורה. שיטת הניקוד הטברנית זכתה ליוקרה רבה בקרב קהילות ישראל, ועם הזמן דחקה כמעט לחלוטין את השיטות האחרות. עם [[תחיית הלשון העברית]] נמשך גם השימוש בסימני הניקוד הטברניים, אף על פי שנשמעו – ועדיין נשמעות – קריאות לפשט או להחליף את הניקוד.