חוק שעות עבודה ומנוחה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
מ הגהה
שורה 15:
|תאריך פקיעה=
}}
'''חוק שעות עבודה ומנוחה''' הוא [[חוק]] הקובע את הזמנים שבהם מותר למעביד להעביד את ה[[עובד]], את זכות העובד למנוחה שבועית, ואת הגמול שיש לשלם בעד עבודה נוספת. החוק נכנס לתוקף ביום [[כ"ז באלול]] [[תשי"א]] ([[28 בספטמבר]] [[1951]]), בתחילת ימיה של [[הכנסת השנייה]].
 
{{סחפ||פרק 7|הפרק השביעי לחוק}} קובע על מי חל החוק ומי הם יוצאי הדופן שהחוק אינו חל עליהם, כגון עובדי מדינה מסוימים, [[שוטר]]ים, [[דייג]]ים, אנשי [[צוות אוויר]] ועובדים בתפקידי הנהלה בכירה (החוק כנראה כן חל על מנהלים זוטרים ומנהלים בדרג ביניים. [http://www.glima.info/verdicts/28-11-2010.pdf ראה פסיקה]) תפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, ועובדים שלמעבידם אין אפשרות לפקח על שעות עבודתם.
שורה 26:
על פי {{סחפ||סעיף 7|סעיף 7 לחוק}}, על המנוחה השבועית להימשך לפחות 36 שעות רצופות. ל[[יהודי]] תכלול המנוחה השבועית את ה[[שבת]], ומי שאינו יהודי רשאי לבחור את אחד הימים; שבת, [[יום ראשון]] או [[יום שישי]] לפי מה שמקובל עליו{{הערה|1=פסיקה לפיה עובד שאינו יהודי, חייב לבחור יום מנוחה שבועי קבוע, ואינו רשאי לשנות את בחירתו במהלך תקופת עבודתו, ניתנה ב[[בית הדין הארצי לעבודה]] ב[http://www.glima.info/verdicts/5-2-2014.pdf ע"פ 46825-02-13, מדינת ישראל נ' זיכיון אופנת רנואר בע"מ ואח'; ביום 5.2.14] (פס"ד נגד חברת "[[רנואר רשת חנויות אופנה|רנואר]]")}} כיום מנוחה. {{סחפ||סעיף 9}} אוסר להעביד עובד ביום מנוחתו השבועית אלא אם הותר על פי האמור ב{{סחפ||סעיף 12|סעיף 12 לחוק}}. החוק אוסר על מעסיק לסרב להעסיק אדם בגלל שאינו מוכן לעבוד ביום המנוחה שלו{{הערה|ביום 1.1.2019 תורחב זכות הסירוב של עובדים גם למי שאינו דתי. זאת מכוח [http://www.glima.info/law_book/2725.pdf חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח - 2018, שפורסם בספר החוקים 2725, התשע"ח, 21.6.2018, עמ' 698].}}. בסעיף 12 נכתב כי ל[[שר העבודה]] יש סמכות להתיר העבדת עובד ביום המנוחה במקרים שבהם הפסקת העבודה ביום המנוחה תביא לפגיעה קשה בענייני הגנת המדינה, ביטחון הגוף או הרכוש או פגיעה חמורה בכלכלה. נכון ל-19 בפברואר 2020, 415 גופים שונים קיבלו 435 היתרים מיוחדים להעסקת עובדים בשבת: מהם 157 בשל עילת צרכים חיוניים לציבור; 149 בשל עילת תהליך עבודה; 124 בשל עילת ביטחון הגוף והרכוש; ו-4 מההיתרים ניתנו בשל עילת ביטחון המדינה{{הערה|[https://apps.moital.gov.il/WeekendPermits מאגר ההיתרים להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועי באתר מינהל הסדרה ואכיפה של משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים]{{ש}}הערה: לא צוינה עילה להיתר שניתן לחברת טי איי ספארקל ישראל בע"מ (שבעבר נקראה מדיטרניאן נאוטילוס (ישראל) בע"מ) המחזיקה מונופולין בתחום אספקת תמסורת בינלאומית דו-כיוונית על בסיס סיבים אופטיים.}}. לשם השוואה, בשנת 2010 ניתן היתר מיוחד ל-226 גופים שונים{{הערה|רעות שמר־בגס, "רגולציה תאגידית בשוק העבודה: רבגוניות ואחריות", '''ספר סטיב אדלר''', עמ' 210 ה"ש 111.}}.
 
העברת מרכזי מסחר גדולים אל מחוץ לערים הביאה לפתיחתם של מרכזי מסחר אלה גם בשבת. רק מעטים מבעלי החנויות מקפידים שבשבת יופעלו החנויות על ידי עובדים שאינם יהודים.
 
על מטרתו של האיסור על העסקת יהודי בשבת כתב נשיא [[בית המשפט העליון]], [[מאיר שמגר]]:
שורה 32:
 
הרצון של מעסיקים להעסיק עובדים בשבת, שהלך והתגבר ככל שהתרבו העסקים הפועלים בשבת, הביא איסור זה פעמים לא מעטות לדיון ב[[בית הדין לעבודה]] ובבית המשפט העליון. טענה שהועלתה הייתה שהאיסור עומד בסתירה ל[[חוק יסוד: חופש העיסוק]]. טענה זו נדחתה על ידי שופטת בית המשפט העליון, [[דליה דורנר]], וזה נימוקה:
{{ציטוט| תוכן=אכן, איסור העבודה בשבת פוגע בחופש העיסוק, כפי שהוא מוגדר ב{{סחפ|חוק-יסוד: חופש העיסוק|סעיף 3}}, שבו נקבע שכל אזרח או תושב של המדינה חופשי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח-יד. ברם, חוק-היסוד - ב"פסקת ההגבלה" ש{{סחפ|חוק-יסוד: חופש העיסוק|סעיף 4|בסעיף 4}} - מתיר פגיעה בחופש העיסוק, בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, שנועד לתכלית ראויה ובמידהאם שאינהאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו. בענייננו, חוק המנוחה מקיים את כל התנאים המנויים בפסקת ההגבלה. … קביעת יום המנוחה ליהודים בשבת מגשימה את ערכיה של המדינה כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]]. שני ערכים אלה משתלבים בהרמוניה מלאה בחוק הנדון. ליום מנוחה לעובדים מטרה סוציאלית וחברתית, ואילו היהדות, שהנחילה לאנושות את הקונספציה של יום המנוחה השבועי, קידשה את יום השבת כיום המנוחה של בני העם היהודי. יום השבת הוא ערך לאומי לא פחות מאשר ערך דתי.|מקור=[[דליה דורנר]]}}
 
==חובת רישום==