בן הערובה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
תקלדה
שורה 51:
בועז- שמנסה להחלים מחוויה [[פוסט טראומה|פוסט טראומתית]]. כאשר הוא חוזר ארצה, הוא בטוח שיוכל לחזור לחייו ולשכוח מהחוויה, אבל הוא לא מצליח. הוא שוקע ב[[דיכאון]], הוא לא מצליח ללמוד, הוא נוהג ב[[אלימות]] כלפי הסובבים אותו. הוא מנסה מספר דרכים כדי להחלים, כולל [[טיפול פסיכולוגי]], עיסוק ב[[גלישת גלים]] ושיחה עם אשה, קוראת בכף היד. לבסוף הוא נוסע לבקר את נדיה בכלא ומצליח לסלוח לה. סליחה זו מייצגת את תחילת החלמתו. הוא מצליח גם ליצור קשר עם הנערה אחריה היה כרוך. גם הקשר הזה עוזר לו להתגבר על הפחד.
 
פרנץ יוזף- שמדחיק את עברו לגמרי. ראשית יש את אימי [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]] שהותירו אותו ביישן ומופנם. שנית יש את ה[[עלייה לארץ ישראל|עלייה לארץ]] והשתלבות ב[[קיבוץ]], שלא הצליחה. לבסוף הוא עוזב את הקיבוץ, מחפש [[עבודה (כלכלה)|עבודה]] ומתקשה מאוד להתפתח בחייו. בתפנית חדה, הוא מוזמן על ידי דודתו לחזור לגרמניה, שם הוא מצליח בכל מעשיו. הוא מצליח בלימודיו ועסקיו, מכיר את האשה שאתהשאיתה התחתן, והצליח להדחיק את כל הזיכרונות עד כדי שיכחה מוחלטת. הדבר היחיד שגירה את זיכרונו הוא הזקן החביב שהכיר ב[[גרמניה המזרחית]]. לאחר שנזכר בעברו, ילדיו מגלים כי אביהם יהודי. גם הם עוברים תהליך הסתגלות מסוים, בעיקר עקב פעילות [[אנטישמיות|אנטישמית]] בבית ספרם.
 
יוסי/ראפיק- שחייב להיטמע לחלוטין בחברה המנוגדת לחברה בה הוא חי. כראפיק הוא חייב לבלות את כל חיו כשונא יהודים, ואת מדינת ישראל. הוא נאלץ להשתתף בפעולות כנגד יהודים. אחרי זמן רב בבידוד מוחלט הוא מתקשה לשמור על זהותו. האם הוא יוסי שמתגעגע ל[[חוף|חוף הים]] ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]], לחבריו ובעיקר לחברה שלו, או האם הוא ראפיק הבן של אבו סעיד ששונא את היהודים שהשפילו אותו, וגזלו ממנו את אדמתו. הבלבול הזה רק הולך ומתגבר ככל שהזמן עובר, והוא ממשיך בתפקידו.