מדע הדתות – הבדלי גרסאות

התחום החל לצמוח ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] עת התוודעו מלומדים ב[[אירופה]] לדתות [[דרום-מזרח אסיה]] בעקבות [[תרגום|תרגומים]] של הספרות הדתית ה[[בודהיזם|בודהיסטית]] וה[[הינדואיזם|הינדואיסטית]] לשפות המחקר המערביות (בעיקר [[גרמנית]], [[צרפתית]] ו[[אנגלית]]) ובעקבות התפתחות [[ביקורת המקרא]], שחקרה לראשונה את דתות המערב (בעיקר [[נצרות]] ו[[יהדות]]) מנקודת מבט [[חילוניות|חילונית]], אך ללא הוקעת הדת והאמונה כהבלים.

במאה ה19 התפתח חקר הדתות עם המעבר שלו באוניברסיטאות. לכך תרם, בין השאר, מדע חקר המקרא. במפנה המאות 19-18 נחשפו החוקרים לשפת ה[[סנסקריט]]. ויליאם ג'ונס מגלה שדקדוק הסנסקריט דומה לדקדוק השפות האירופאיות. [[פרידריך שלגל]] מפרסם ספר על השפה והספרות של ההודים וחקר התחום מתפתח בגרמניה ובצרפת. כך הורחבו גבולות המחקר האירופי של השוואת הדתות גם לדתות המזרח הרחוק ולא רק לשלוש הדתות המונותאיסטיות.

המלומד הראשון שעסק בתחום באופן מובהק והגדירו כ"דת השוואתית" היה [[מקס מילר]]. חוקר חשוב נוסף היה הפילוסוף [[ויליאם ג'יימס]], שהספר שחיבר ב-[[1902]], "[[החוויה הדתית לסוגיה]]" הביא לפריחת התחום בארצות הדוברות אנגלית. בארצות הדוברות צרפתית שימש [[פרנק אבוזי]] כמוביל התחום. [[מקס ובר]], [[אמיל דורקהיים]] ו[[מרסל מוס]] קידמו את התחום מנקודת המבט הסוציולוגית ו[[קלוד לוי-שטראוס]] הוסיף את נקודת המבט האנתרופולוגית. אחד מחוקרי הדתות המובילים היה [[מירצ'ה אליאדה]], שפעל בין [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]] ל[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]]. המונחים והעקרונות שטבע מעסיקים מאז רבות את העוסקים בתחום, אם ככלי ניתוחי ואם כמושגים אותם הם מנסים לקעקע במחקריהם החדשים. [[קליפורד גירץ]], [[ויקטור טרנר]] ו[[מרי דאגלס]] תרמו לתחום רעיונות של "[[אנתרופולוגיה סמלית]]" שהתפתחו ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]] (לפיהם מונעת התרבות האנושית על ידי העולם הסמלי) והגדירו את ההתייחסות אל הדת כאל מערכת תרבותית.