הפלישה לנורמנדי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
החלפות (הייתה ) |
||
שורה 36:
==מקור המונח D-Day==
הנוהל הצבאי המקובל בעריכת תוכנית צבאית אינו מפרט בדרך כלל את התאריך שבו תתחיל הוצאתה לפועל, משום שזוהי החלטה המתקבלת בנפרד. המונח "יום הע'"{{ביאור|המונח הצה"לי הוא יום הע', במקום "יום הי'" מטעמים דתיים.}}, שנקרא באנגלית '''D-Day''', השגור בתכנונים צבאיים בכל [[פקודת מבצע]] שהיא, פירושו "היום שייקבע בבוא העת לפתיחתו של מבצע כלשהו". האות D מציינת Day, יום, כלומר D-Day משמעו "יום הימים". בדומה לכך, "שעת הש'" (H Hour) היא השעה שבה ייפתח המבצע. כיוון שכך, גם תכנון מבצע אוברלורד כלל יום ע' (שתאריכו המדויק נקבע ממש ברגע האחרון). עם זאת, בלשון העיתונאית התבסס מאז הכינוי D-Day כשמו המיוחד של היום הראשון של מבצע אוברלורד, אף שהוא אינו שמו הרשמי; עוד קודם לפלישה לנורמנדי וגם לאחריה נעשה שימוש במונח D-Day למבצעים ופלישות שונים{{ביאור|[http://www.dday.org/history/d-day-the-invasion/overview אתר המוזיאון הלאומי ליום הפלישה]. השימוש הידוע המוקדם ביותר במונח D-Day היה ב[[מלחמת העולם הראשונה]], בחזית מערב אירופה, בפקודת שדה מ־7 בספטמבר 1918, ב[[קרב סן-מייל|קרב סן־מייל]].}}.
==רקע==
שורה 61:
בנובמבר 1943 הטיל היטלר את משימת שיפור ביצורה של החומה האטלנטית בתעלה על פילדמרשל [[ארווין רומל]], אחד ממפקדי השריון המוכשרים של גרמניה, ומינה אותו מפקד [[קבוצת ארמיות B]] בינואר 1944{{הערה|Zaloga, עמ' 8}}. רומל האמין שביצורם של החופים הכרחי על מנת לעצור את הפלישה המתקרבת, שלאור ריכוזי הכוחות הגדולים בבריטניה הייתה צפויה בחודשים הקרובים. תחת פיקודו של רומל הואץ קצב הבנייה, ונבנו בונקרים וביצורים בכל קטע חוף שהתאים אפילו במידה מועטה לנחיתה אמפיבית. קו ההגנה הראשון מול החוף הכיל [[מוקש]]ים מעוגנים בתעלה. המכשולים ברצועת ה[[גאות]] החלו במה שכונה שערים בלגיים, מבנים דמויי שער עשויים ממסגרות [[ברזל]] בגובה של כשלושה מטרים, שהוצבו במים כ־150 מטרים מקו שיא הגאות. למבנים הוצמדו מוקשי צלחת 'טלר' (Teller), מוקשים נגד טנקים, או [[פגז]]י [[ארטילריה]]. אחריהם, כמאה מטרים מקו שיא הגאות, נגררו קורות כבדות לתוך המים והונחו כשהן מכוונות אל הים. במרחק שבעים מטרים מהחוף הכילה חגורת המכשולים העיקרית [[בזנ"ט|קיפודים צ'כיים]], שנועדו לקרוע את תחתיתן של נחתות. עד רגע הפלישה זרעו הגרמנים מיליוני מוקשים בצפון צרפת. כדי להכביד על נחיתת כוחות מוטסים, הוצפו במים שטחים נמוכים ונזרעו מוקשים ומכשולים הרחק מעבר לקו החוף. בשטחים הפתוחים הראויים לנחיתת [[דאון|דאונים]] ננעצו קורות באורך שלושה מטרים בקרקע שכונו "האספרגוס של רומל".
החומה האטלנטית מעולם לא הושלמה למרות המאמצים הכבירים שהושקעו בבנייתה. הסיבה לכך היא שלגרמנים לא היה מושג היכן בעלות הברית מתכננות לפלוש, ואי לכך היה צורך לבצר [[קו חוף]] באורך אלפי קילומטרים. כמו כן, הגרמנים האמינו שהאזור הסביר ביותר בו תתרחש הפלישה הוא [[פה-דה-קאלה|פה־דה־קאלה]] (וזאת משתי סיבות: זו הנקודה הקרובה ביותר לחופי האי הבריטי ויש בה נמל מים עמוקים, וכן
==תכנון אוברלורד==
שורה 94:
===כוחות===
מרביתו של צבא היבשה של בעלות הברית שתוכנן להשתתף במערכה ב[[צפון אירופה]] היה חסר ניסיון. כך לדוגמה, מתוך כחמישים דיוויזיות הרגלים, ה[[שריון]] וה[[צנחן|צנחנים]] האמריקאיים, רק שתי דיוויזיות השתתפו קודם בלחימה – [[הדיוויזיה הראשונה (ארצות הברית)|דיוויזיית הרגלים הראשונה]] ו[[הדיוויזיה המוטסת ה-82|הדיוויזיה המוטסת ה־82]]. הדיוויזיות [[הדיוויזיה הרביעית (ארצות הברית)|הרביעית]] ו[[הדיוויזיה ה-29 (ארצות הברית)|ה־29]] הופעלו מחדש בשנותיה הראשונות של המלחמה, אך לא לקחו בה חלק. גם רוב הצבא הבריטי היה חסר ניסיון מבצעי, על אף שהבריטים היו שרויים בלחימה עם גרמניה זה ארבע שנים. רק דיוויזיות מעטות שנועדו לקחת חלק בפלישה לנורמנדי השתתפו קודם לכן בלחימה במערכות ב[[אפריקה]] ובאיטליה. למעט [[הדיוויזיה ה-50 (בריטניה)|הדיוויזיה ה־50]] המנוסה. [[הדיוויזיה השלישית (בריטניה)|הדיוויזיה השלישית]] ו[[הדיוויזיה המוטסת השישית (בריטניה)|הדיוויזיה המוטסת השישית]] כמעט ולא השתתפו בלחימה קודם לכן{{ביאור|הדיוויזיה הבריטית השלישית לקחה חלק בקרב על צרפת ב־1940, כחלק מחיל המשלוח הבריטי.}}. [[הדיוויזיה השלישית (קנדה)|הדיוויזיה הקנדית השלישית]] הוקמה ב־1941, ובמשך שלוש שנים עברו אנשיה אימונים באנגליה.
צבא היבשה של ארצות הברית, שכלל במאי 1944 כ־89 דיוויזיות, מתוכן 16 משוריינות, הורכב ברובו ממגויסי חובה. עם זאת, היחידות הלוחמות לא זכו להקצאה עדיפה של כוח אדם, כשמיטב המגויסים (המשכילים והבריאים יותר) נשלחו לשרת בזרוע האוויר ויחידות המטה והשירותים השונות. יוצאות דופן היו הדיוויזיות המוטסות, שנחשבו ליחידות עילית. אנשיהן, שהיו מתנדבים, עברו אימונים קשים ומפרכים. אולם דיוויזיות מוטסות אלו היו ביסודן דיוויזיות "קלות", שלא נשאו נשק כבד כמו [[תותח נ"ט|תותחי נ"ט]] ו[[ארטילריה]]. עקב כך הן היו תלויות באספקה מהאוויר, והיו חסרות יכולת להתמודד נגד שריון.
שורה 115:
כחלק מהלקחים מכישלון [[הפשיטה על דייפ]], חיפשו הבריטים דרך להביא סיוע משוריין לרצועת החוף ומעבר לה, כדי להבקיע את ההגנות ולצלוח את [[שדה מוקשים|שדות המוקשים]] של החומה האטלנטית. המשימה הוטלה על גנרל [[פרסי הוברט]] מהדיוויזיה המשוריינת ה־79, שיחד עם מתכננים בריטיים המציא מספר רב של כלים משוריינים ייעודיים, שנודעו בכינוי "[[שעשועי הוברט]]" {{אנ|Hobart's Funnies}} בפי החיילים. אלה כללו בין היתר טנקים אמפיביים שכונו "DD" (ראשי תיבות של Duplex Drive – הנעה כפולה), טנקי מורג לפיצוץ מוקשים, טנקי להביור ועוד{{הערה|[http://ww2db.com/vehicle_spec.php?q=235 Hobart's Funnies], באתר [http://ww2db.com/index.php World War II Database]}}. ביום הפלישה עשו הבריטים שימוש מלא ומושכל בכלים אלה, שהוכיחו את יעילותם ומנעו אבדות כבדות. אולם האמריקנים הפגינו בהם עניין מועט – פרט לטנקים האמפיביים.
==== תרגילים לקראת הפלישה
{{ערך מורחב|תרגיל טייגר}}{{להשלים|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אירופה}}
כחלק מההכנות לפלישה הוחלט לקיים תרגיל באש חיה בשם "טייגר"
==כוחות ופיקוד גרמנים==
שורה 212:
הדיוויזיה המוטסת ה־101 החלה לנחות בנורמנדי בסביבות השעה 01:00. רגימנט 502 שנחת בצפון הגזרה המיועדת, הצליח לתפוס את יציאה מספר 3 מיוטה, והשתלט על סן־מרטין־דה־ורוויל. אנשיו של רגימנט 506, שהוצנחו בדרום הגזרה, הצליחו להשיג את מרבית יעדיהם אף על פי שפוזרו לכל עבר. כוח מעורב של כ־75 צנחנים הצליח להשתלט בקלות יחסית על הכפר סן־מרי־דו־מון{{הערה|[[#Beevor|ביוור]], עמ' 88}}, ונטרל סוללת תותחים בקוטר 105 מ"מ. מפקד הדיוויזיה, גנרל [[מקסוול טיילור]], אסף תחתיו קבוצת חיילים והצליח להשתלט על היציאה הדרומית ביותר בפופוויל, לאחר מספר שעות של קרב עם חיל מצב גרמני. גם שני הגשרים הקטנים ליד לה־פורט נתפסו. עם זאת, הרגימנט לא הצליח להשתלט על יציאה מספר 2. רגימנט 501 הצליח לכבוש את סכר 'לה ברקט' על נהר דוב, אך כשל בהשמדת שני הגשרים על הנהר, עקב התנגדות גרמנית.
הדיוויזיה המוטסת ה־82 החלה לנחות בנורמנדי קצת לפני השעה שתיים בלילה. חטיבה 505, שיעדה העיקרי היה להשתלט על העיירה סנט־מר־אגליז, הוצנחה ממזרח למרדרה בצורה המדויקת ביותר, וחלק גדול מחייליה הצליחו להתארגן בצורה מהירה יחסית. גדוד אחד הצליח בשעה 04:30 לערך לאבטח את סנט־מר־אגליז{{הערה|1={{וואלה!|גל פרל פינקל|גם 75 שנים ליום הארוך ההוא בנורמנדי
בשעה 03:00 לפנות בוקר, החלו להגיע הדאונים שנשאו תגבורות וציוד כבד (ג'יפים, תותחים נגד טנקים וכלי נשק אחרים שהיו גדולים מדי להצנחה). בסיכומו של היום, השיגו הדיוויזיות רק חלק ממטרותיהן. אמנם, היציאות מחוף יוטה אובטחו ברובן, וסנט־מר־אגליז נכבשה, אך הגשרים על נהר דוב לא הושמדו, והאגף המערבי של בעלות הברית לא היה מאובטח, והיה נתון בסכנה של מתקפת נגד גרמנית. פיזורן של הדיוויזיות, שהוצנח על שטח גדול יחסית, העלתה תרומה, שכן היא זרעה [[מהומה]] בקרב הגרמנים – שהעריכו כי 100,000 חיילי בעלות הברית צנחו, פי ארבעה מהמספר האמיתי{{הערה|שם=הערה1}}. אבדות הכוחות המוצנחים האמריקאיים, אף שהיו נמוכות מהמצופה, היו כבדות – כ־1,200 הרוגים, פצועים ונעדרים בכל דיוויזיה{{הערה|Ronald J. Drez. [http://www.britannica.com/EBchecked/topic/971461/Utah-Beach/236195/Cotentin-Peninsula-air-assault-zones Omaha Beach]|שמאל=כן}}. הצנחנים מילאו בהמשך יום הע' ובימים הבאים תפקיד חשוב בבלימת התקפות נגד גרמניות, כמו זאת שבקרנטן.
שורה 326:
===הסיבות להצלחת המבצע===
ניתן למנות מספר גורמים עיקריים להצלחת הפלישה:
* תוכנית ההונאה של בעלות הברית, "פורטיטיוד" (שהייתה חלק ממבצע ההונאה חובק העולם [[מבצע שומר ראש]]
* תכנון המבצע במפקדת בעלות־הברית, שארך מעל לשלוש שנים, היה קפדני, מדויק ומפורט, והתבסס על מידע מודיעיני מהימן, שהגרמנים לרוב חסרו או שהוזנו במידע כוזב על ידי מודיעין בעלות הברית, כחלק מתוכנית ההונאה{{ביאור|לעניין זה מומלץ לקרוא את ספרו של בן מקינטייר "בגידה כפולה
* בעלות־הברית נהנו משליטה אווירית וימית מוחלטת במערב אירופה, שאפשרה להן לנהל מערך הפצצות ממושך בנורמנדי, לסייע לכוחות הקרקע, ולבודד את שדה הקרב ולמנוע מהגרמנים כמעט לחלוטין לתגבר את כוחותיהם בנורמנדי. העליונות באוויר ובים גם מנעה מהגרמנים לתצפת על ההכנות לפלישה שנערכו בדרום אנגליה, ולהפריע לפלישה עצמה.
* התנגדות הגרמנים הייתה פזורה ולא־מתואמת, בתחילה בגלל גורם ההפתעה והיעדרותם של רומל וקצינים בכירים מהארמייה השביעית ממפקדותיהם, ובהמשך מחמת חילוקי הדעות והסכסוכים האישיים בפיקוד העליון הגרמני הסבוך, בעיקר במחלוקת בין היטלר־רונדשטט־רומל לגבי אופן התגובה לפלישה. התעקשותו של היטלר, שאסר להטיל לקרב את עתודות השריון (שחנו בקרבת פריז) בלי אישורו, מנעה מהגרמנים ניסיון לבצע מתקפה משמעותית נגד ראשי הגשר של בעלות הברית.
שורה 393:
* [http://dday70.org/timeline/ הפלישה לנורמנדי במוזיאון הלאומי]
* {{הקלטה}} יובל מלחי, [https://soundcloud.com/user-602430221/wwii-23-aeoeieoeae-ieayaeeae הפלישה לנורמנדי], בפודקאסט "מלחמת העולם השנייה", באתר [[הטלוויזיה החינוכית הישראלית|הטלוויזיה החינוכית]]
* {{הקלטה}} [https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=10293 ״חזרה לנורמנדי״]
* {{וואלה|[[אורן נהרי]]|היום הארוך ביותר: 75 שנים לפלישה לנורמנדי|3239368|6 ביוני 2019}}
* {{מקור ראשון|סקוט היגהאם
== ביאורים==
|