נשים יהודיות באירופה של ימי הביניים – הבדלי גרסאות

המקום המרכזי בו נטלו הנשים חלק בפרקטיקה הדתית היה [[בית הכנסת]] שם הוקדש להן מקום משלהן מופרד מעזרת הגברים. מקום זה היה לעיתים חלק מבית הכנסת, כמו [[מרפסת]] ולעיתים ב[[מבנה]] נפרד לגמרי. דבר זה הפך את בית הכנסת למקום ביטוי לרגשותיהן הדתיים וליצירת סדרי [[תפילה]] משלהן. היו שבין המבנים חיבר מסדרון צר בו עמדה [[חזנות|חזנית]] שהעבירה לנשים את הנעשה בעזרת הגברים כדי שיהיו חלק מה[[פולחן|ריטואל]] הכללי. הן הגיעו באופן פעיל וקבוע לתפילות ולא רק ב[[שבת]]ות כי אם גם ב[[ימי חול]]. אך למרות זאת, הן לא לגמרי היו שותפות בריטואל: גם כיוון שלא ידעו [[עברית]]- מה שהקשה עליהן להתפלל ולהבין את התפילות וגם בשל היחס ל[[וסת|ווסת]] כבעלת אופי דמוני שגרמה להרחקת נשים מבית הכנסת בזמן [[נידה|הנידה]]. אם כי חכמי ההלכה לא הרחיקו לכת כאותו מקובל ולא מתחו ביקורת על המסורת התלמודית, ניכרת בהם נטייה להשוות את מעמד שני המינים. מ[[המאה ה-11]] נשמעו קולות לאפשר לנשים לקיים [[מצוות עשה שהזמן גרמן]], שמההלכה היא פטורה מהן. בניגוד לדיני התלמוד הורו אז הלכה שמצוות [[זימון]] נוהגת גם באישה, וב[[מיינץ|מגנצא]] אף הייתה אישה שהטילה [[ציצית]] בבגדיה.