רכבות בלבנון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: הרחבה |
←היסטוריה: המשך תרגום |
||
שורה 7:
[[ביירות]] ו[[דמשק]] התחברו לראשונה ב[[טלגרף]] בשנת 1861 וכביש סלול בשנת 1863. מסילת ברזל שתחבר בין שתי הערים (מרחק של 140 ק"מ מעל פסגת רכס הר לבנון) תוכננה כבר בשנת 1871 אך לא הוקמה. בשנת 1889 פרץ מרד בקרב הדרוזים וחקלאים סורים. התגובה העות'מאנית להתקוממות כללה מתן מספר זיכיונות לסלילת מסילות רכבות, שנמכרו במהירות למשקיעים זרים, כדי לשפר את הפיתוח והשליטה הריכוזית באזור.
חסן בייום אפנדי קיבל זיכיון להקמת מסילת רכבת צרה בין ביירות לדמשק בשנת 1891. בייהום מכר את הזיכיון מאוחר יותר באותה שנה ל"חברת הרכבות ביירות–דמשק" ה[[צרפת]]ית (צרפתית: Compagnie de la voie ferrée économique de Beyrouth – Damas). החברה ביקשה לבנות קו משא שישרת את [[נמל ביירות]]. באותה תקופה, "חברת הרכבת של דמשק לפיתוח כלכלי" גם היא הצרפתית (Compagnie des tramways de Damas et voies ferrées économiques de Syrie) רכשה זיכיון לקו רכבת באורך 105 ק"מ בין דמשק למוזייריב שבדרום
שני החברות התמזגו תוך זצן קצר לחברה בשם: Société des Chemins de fer Ottomans économiques de Beyrouth – Damas – Hauran. מטה החברה היה באיסטנבול והיו לה גם משרדים בפריס. במקור היא תכננה להשתמש במסילה צרה ברוחב מטר בדיוק, אבל לבסוף בחרה ברוחב של 1.05 מטר, יחד עם קטע בו הוקמה מסילה שלישית של גלגלי שיניים {{אנ|Rack railway}}, כדי להתמודד עם הגובה הרב של רכס [[הר הלבנון]]. קטע זה עבר במעבר דאר אל-בידא, בו גובה הפסגה הוא 1,487 מטר מעל פני הים ( בנקודה במרחק של כ-37 ק"מ מביירות). החברה השלימה את הקמתו של נמל בביירות לייבוא של ציוד בדצמבר 1892. בשנת 1893 קיבלה החברה זיכיון לקו נוסף מדמשק לבירצ'יק באנטוליה {{אנ|Birecik}}, מה שגרם לשינוי שמה ל-Société Ottomane du Chemins de fer de Damas- Hamah et Prolongements.
שירות הרכבת מדמשק דרומה למוזיריב החל ביולי 1894 (בזמן לקציר הדגנים של אותה שנה) ולביירות ב -3 באוגוסט 1895. הנסיעה מהחוף לדמשק ארכה בתחילה 9 שעות. בין 1900 ל -1908, התרחבה [[מסילת הרכבת החיג'אזית]] מדמשק דרומה ל[[אל-מדינה]], כאשר השלוחה ל[[חיפה]] נפתחה בשנת 1906. מסילת הרכבת החיג'אזית נבנתה ברוחב 1.05 מטר שתואם את מסילת הרכבת בביירות–דמשק. חברת מסילת הרכבת החיג'אזית קיבלה לרשותה את הזיכיון לכל מסילות הרכבת שמדרום לדמשק.
הובלת החיטה מה[[חורן]] ([[סולת]] עשירה בחלבון המשמשת לייצור [[פסטה]]), נועדה להיות עמוד התווך של הכנסות הרכבת, יחד עם הסעת עולי הרגל המוסלמים במהלך החג'. אולם כניסתם של חיטה אמריקאית, הודית ואוסטרלית לשוק האירופי יחד עם השפל הכלכלי המתמשך, הביא להקטנת המסחר בחיטה של החורן עוד בזמן שמסילת הרכבת לנמל ביירות עדיין הייתה בבנייה. סוחרי דמשק חשבו שהרכבת לביירות תאפשר להם לייצא את התבואה שלהם בעלות נמוכה יותר וברווח גבוה; במקום זאת, כבר בקציר 1894, הציפה הרכבת את השוק והביא לצניחה במחירים וברווחיות המסחר. השלמת הקו לנמל ביירות לא שיפרה את המצב, מכיוון שבשוק העולמי נסחרו התבואות במחירים נמוכים עוד יותר. רק ב-1908 חזרו המחירים לרמה של שנות ה-80 של המאה ה-19. חברת הרכבת עצמה הייתה אחת המנוהלות באופן הטוב ביותר באימפריה העות'מאנית: היו לה תקבולים כוללים של 434,000 דולר לשנת 1900 ובשנת 1906 קיבלה ערבון ממשלתי. למרות זאת, החברה מעולם לא הייתה רווחית במיוחד: היא הייתה בסיכון תמידי לפשיטת רגל; מניותיה נסחרו במחיר של 550 פרנק בשנת 1891 ובמחיר 468 פרנק ב-1909; והדיבידנדים היו זעירים: 4.40 פרנק בשנת 1902 ו 6.31 פרנק בשנת 1909.
מסילת הרכבת ל[[חלב (עיר)|חלב]] דרך עמק ה[[בקאע]] בין רכס הר הלבנון והרי [[מול הלבנון]] הוקמה רוחב מסילה סטנדרטי (1.435 מטר). כתוצאה מכך, היה צורך לחליף רכבות בין שני הקווים בריאק. הקו נפתח עד ל[[בעלבכ]] ב-19 ביוני 1902, והחל לשרת את חלב ב-4 באוקטובר 1906. [[מסילת הברזל ברלין-בגדאד]] הגיעה לחלב בשנת 1912, וחיברה את הקו עם איסטנבול. כך נוצרה רשת מסילות שחיברה את כל רחבי [[הסהר הפורה]], מחיפה ועד איסטנבול.
== הערות שוליים ==
| |||