פוגרום קרקוב – הבדלי גרסאות

| קואורדינטות =

}} '''פוגרום קרקוב''' מתייחס לאירועים האלימים שהתרחשו ב-11 באוגוסט 1945, ב[[קרקוב]] [[פולין|שבפולין]] הכבושה בידי הסובייטים, ארועיםאירועים שהביאו למותה של רוזה ברגר מירי כוחות הביטחון ופציעתם של חמישה אחרים.

== רקע ==

לפני [[פלישת גרמניה הנאצית לפולין|הפלישה הגרמנית לפולין]] בספטמבר 1939 התגוררו ב[[קרקוב|בקרקוב]] 68,000-80,000 [[יהודים]]. עקב [[השואה]] והגירה מהעיר בעקבות [[מבצע פרוסיה המזרחית|הגעתו]] של [[הצבא האדום]] הסובייטי נותרו בעיר לאחר ינואר [[1945]] רק 2,000 מהיהודים שהיו בה לפני המלחמה. פליטים יהודים רבים חזרו לקרקוב מ[[ברית המועצות|מברית המועצות]], ואחרים חזרו מהכפרים והעיירות הסמוכות. {{Sfn|Cichopek|2003|p=223}}

עד מאי 1945 הגיע מספר היהודים בעיר ל-6,637. חזרת היהודים לא תמיד התקבלה בברכה, במיוחד מצד הגורמים [[אנטישמיות|האנטישמיים]] באוכלוסייה. בטיחות הקהילה היהודית בקרקוב הפכה לבעיה על פי דיווחי השלטון הסובייטי בעיר, אף על פי ש"שום אירוע אנטישמי רציני לא נרשם באזורי הכפר והעיירות." בדו"ח לימים 10-11–10 באוגוסט ציין מנהל העיר קרקוב (''starosta grodzki'') שאין מספיק מזון. ביוני 1945, [[וויווד|הוויווד]] הקומוניסט של קרקוב תארתיאר בדו"ח שלו לממונים עליו מתיחות גוברת.{{Sfn|Cichopek|2003|p=223}}

ב-27 ביוני 1945 הובאה אישה יהודיה ל[[תחנת משטרה|לתחנת משטרה]] מקומית והואשמה בניסיון לחטוף ילד. מהחקירה עלה כי האם השאירה את ילדה בטיפול החשודה, אך שמועות התפשטו כי יהודייה חטפה ילד כדי להרוג אותו. המון שצעק סיסמאות אנטי-יהודיות התאסף בכיכר קלפרסקי, אולם מיליציה מקומית השתלטה על המצב. שמועות על [[עלילת דם]] המשיכו להתפשט. נפוצו טענות כוזבות כי התגלו 13 גופות של ילדים נוצרים. עד 11 באוגוסט מספר ה"קורבנות" לפי השמועות עלה לשמונים. קבוצות של [[חוליגניות|חוליגנים]] שהתאספו בכיכר קלפרסקי יידו אבנים לעבר בית הכנסת קופה מדי שבוע. ב-11 באוגוסט נעשה ניסיון לתפוס ילד בן שלוש-עשרה שיידה אבנים לבית הכנסת, אך הוא הצליח להימלט ומיהר לשוק הסמוך בצרחות "עזרו לי, היהודים ניסו להרוג אותי". קהל פרץ לתוך בית הכנסת "קופה" והחל להכות יהודים, שהתפללו בו בתפילת בוקר [[שבת]] וספרי [[תורה|התורה]] נשרפו. ההוסטל היהודי הותקף אף הוא. גברים, נשים וילדים יהודים הוכו ברחובות. בתיהם נפרצו ונשדדו. כמה יהודים שנפצעו במהלך הפוגרום אושפזו ובהמשך הוכו שוב בבתי החולים. אחד מקורבנות הפוגרום היה עד:

| תוכן = הובלתי למתחם השני של המיליציה, שם קראו לאמבולנס. היו שם עוד חמישה אנשים, כולל פולניה פצועה קשה. באמבולנס שמעתי את הערותיהם של החייל המלווה והאחות שדיברו עלינו כמוגלה יהודית שהם צריכים להציל, שהם לא צריכים לעשות את זה, וזאת בגללמפני שרצחנו ​​ילדים, שצריך לירות בכולנו. נלקחנו לבית החולים של סנט לזרוס ברחוב קופרניקה. נלקחתי לחדר הניתוח. לאחר הניתוח הופיע חייל שאמר שייקח את כולם לכלא לאחר הפעולה. הוא הכה את אחד היהודים הפצועים שהמתין לניתוח. הוא החזיק אותנו באיומי אקדח ולא איפשר לנו לשתות מים. לאחר מכן הופיעו שני עובדי רכבת ואחד אמר: 'זו שערורייה שלפולני אין אומץ לפגוע באדם חסר הגנה", והוא פגע ביהודי פצוע. אחד מהמאושפזים בבית החולים היכה אותי עם קב. נשים, כולל אחיות, עמדו מאחורי הדלתות ואיימו עלינו שהן רק מחכות שהניתוח יסתיים כדי לקרוע אותנו לגזרים.}} {{הערה| István Deák; Jan Tomasz Gross; Tony Judt (2000). The politics of retribution in Europe : World War II and its aftermath. Princeton, N.J: Princeton University Press. p. 111. ISBN 978-0-691-00953-7. OCLC 43840165.|שמאל=כן}}

במהלך הפוגרום הותקפו גם כמה פולנים שזוהו בטעות כיהודים. מרכז האירועים הללו היה רחובות מיודובה, סטארוביסלנה, פשמישקה ויוזפה ברובע [[קז'ימייז']]. המהומות היו אינטנסיביות ביותר בין 11:00 ו-1:00, ונרגעו סביב 2:00 בצהריים, אך התחדשו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר בית הכנסת "קופה" הוצת. שוטרים וחיילים פולנים השתתפו באירועים אלה. מבין עשרים וחמישה מהנאשמים בהסתה לשנאה גזעית, שוד ואלימות כלפי יהודים, שנים עשר היו קצינים. פי הדו"ח שהוכן עבור [[סטלין]] על ידי ה-[[נ.ק.ו.ד.|NKVD]] בקרקוב, היו אלה אנשי מיליציה פולנים אשר אישרו את הפעולות האלימות. {{Sfn|Cichopek|2003|p=226}}

בנוסף למספר פצועים, בארכיונים של המחלקה לרפואה משפטית בקרקוב שמור תיעוד אחד של מוות הנוגע לאירועי קרקוב. הקורבן היה ניצולת [[אושוויץ]] בת 56, רוזה ברגר, שנורתה.

* תומאש קונופקה, [http://www.forensic-medicine.pl/index.php?option=com_content&task=view&id=36&Itemid=15 ''היסטוריה קרקובה pisana protokołami sekcyjnymi''] (in Polish)