דר שפיגל – הבדלי גרסאות

=== הקמת העתוןהעיתון ===

כעבור כמה שבועות, ולאחר שהתגלעו סכסוכים עם הבריטים, נמסרה משרת העורך הראשי ל[[רודולף אוגשטיין]], ושם העתוןהעיתון שונה ל"דר שפיגל". אוגשטיין החזיק במשרתו כעורך ראשי מן המהדורה הראשונה ועד למותו ב-[[7 בנובמבר]] [[2002]].

הבעלות על העתוןהעיתון החליפה ידיים כמה פעמים במרוצת השנים, אך אוגשטיין החזיק בנתח שליטה בו במשך רוב קיומו. בשנת [[1974]], הוא שינה את מבנה הנהלת העתוןהעיתון והפך את עובדי העתוןהעיתון לבעלי [[מניה|מניות]] בו. עובדים בעלי [[ותק]] של שלוש שנים רשאים להפוך לשותפים בעתוןבעיתון ולהשתתף בהנהלתו כמו גם ברווחיו.

מאז שנת [[1952]], למערכת העתוןהעיתון בניין משלה בחלקה הישן של העיר המבורג.

בשנת [[1962]] התפרסמה הפרשייה אשר ביססה את המוניטין של העתוןהעיתון כלוחם למען הדמוקרטיה והידועה בשם "פרשיית דר שפיגל". העיתון פרסם כתבה שתיארה את מצב המוכנות הרעוע של ה[[בונדסוור]]. לאחר הפרסום, הורה שר ההגנה השמרני [[פרנץ יוזף שטראוס]] על חקירה נגד מערכת "דר שפיגל", שבמסגרתה פשטה המשטרה על משרדי המערכת. רודולף אוגשטיין, כמו גם עורכים אחרים של העתוןהעיתון, נעצרו והואשמו ב[[בגידה]]. מחבר הכתבה קונראד אלרס נעצר בספרד. במהירה התברר כי הניסיון להעמיד לדין את עיתונאי "דר שפיגל" הוא חסר בסיס, והפרסום הביא בעקבותיו חילופי תפקידים נרחבים בממשלתו של ה[[קנצלר גרמניה|קנצלר]] [[קונראד אדנאואר]]. שטראוס, שר ההגנה, נאלץ להתפטר. הניסיון לנקוט בצעדים כנגד העיתונאים שפרסמו את הכתבה נתפס כמתקפה גסה על [[חופש העיתונות]]. במהלך השנים המשיך העתוןהעיתון לצבור מוניטין בחשיפת פרשיות פוליטיות נוספות, תוך מתן דגש על מלחמה ב[[שחיתות שלטונית]].

"דר שפיגל" דומה בסגנונו ובצורתו לשבועוני חדשות אמריקנים כמו [[טיים]] ו[[ניוזוויק]], אך מצטיין בכתבות ארוכות יותר ומעמיקות יותר, הדומות יותר לסגנון העתונאותהעיתונאות הבריטי. הוא נודע ב[[גרמניה]] בזכות שפתו הייחודית והאקדמית ובזכות אורכו, החריג בהשוואה לשבועונים אחרים. מהדורה טיפוסית של "דר שפיגל" עשויה להקיף כמאתיים עמודים, ורק כשליש מהם [[פרסומת|פרסומות]].

אחת מנקודות הביקורת המרכזיות כנגד "דר שפיגל" בעבר, הייתה כנגד השפה הגרמנית הייחודית בה נכתב. הסופר [[הנס מגנוס אנצנסברגר]] פרסם בשנת [[1957]] את המאמר "שפת דר שפיגל", שבו ביקר את השפה המתיימרת להיות אובייקטיבית באופיה. העתונאיהעיתונאי והמומחה לסגנון כתיבה, וולף שניידר קרא לשפיגל "המשחית הגדול ביותר של השפה הגרמנית" והשתמש בציטוטים מן העתוןהעיתון להדגמת מה שנתפס בעיניו כ[[סגנון כתיבה]] רע בגרמנית.

תפיסה זו לגבי איכותו הלשונית של המגזין השתנתה במהלך שנות התשעים, לאחר שלמערכת הצטרפו כמה מהכותבים המוכשרים בגרמניה, והעתוןוהעיתון התפרסם דווקא בזכות כתיבתו המשובחת, וכיום הוא אף מקדיש טורים מיוחדים לענייני טוהר השפה.

* [http://www.spiegel.de המהדורה המקוונת של העתוןהעיתון]

* [http://www.spiegel.de/international המהדורה המקוונת של העתוןהעיתון, בשפה האנגלית]