מפרצת – הבדלי גרסאות

לטיפול במפרצת מוחית קיימות היום שתי אפשרויות טיפול: ניתוח להחדרת מהדקים במקום המפרצת וצינתור לצורך החדרת סליל למקום המפרצת {{אנג|Endovascular coiling|Endovascular coiling}}. ניתוח תוך-גולגלתיגולגולתי למיקום מהדקים במקום המפרצת נעשה לראשונה על ידי וולטר דנדי בבית החולים ג'ונס הופקינס, ב[[בולטימור]], בשנת [[1937]]. במהלך הניתוח נקדח חור בגולגולת, דרכו נחשף אתר המפרצת ומוחדר מהדק בבסיס המפרצת. במהלך השנים שוכללה ושופרה שיטת ניתוח זו. שיטה זו נותרה עד היום השיטה היעילה ביותר לטיפול סופי במפרצת. שימוש בסליל תוך-עורקי פותחה לראשונה על ידי ה[[נוירוכירורגיה|נוירוכירורג]] האיטלקי-אמריקאי גוידו ג'וליילמי (Guido Guglielmi) ב-[[UCLA]], בשנת 1991. בשיטה זו מוחדר צנתר לאורך הירך במפשעה ודרך אב העורקים הוא מושחל אל תוך עורקי המוח ולמיקום המפרצת. לאחר שהצנתר מגיע למיקום המפרצת, מוחדר דרך הצנתר אל חלל המפרצת סליל עשוי [[פלטינה]]. הסליל גורם להיווצרות קריש דם בחלל המפרצת. אם הטיפול מצליח, עוברת הסכנה להתפוצצות המפרצת. אם המפרצת קיימת על שטח נרחב, מוחדר ראשית תומך (stent) לאתר המפרצת, המשמש בסיס לסליל המוחדר אחר כך.

על פי הנתונים הידועים היום, שיעורי התמותה הכרוכים בהתערבות ניתוחית להחדרת מהדק ואלה הכרוכים בצינתור להחדרת סליל, זהים. אולם להבדיל מהתערבות ניתוחית, בהחדרת סליל לאתר המפרצת קיים שיעור גבוה יותר של אי הצלחת הטיפול בחיסול המפרצת, או דימום מאתר המפרצת. במחקר שפרסמה קבוצת חוקרים מ[[פריז]] בעלת הניסיון הגדול בעולם בהחדרת קפיצים למפרצות, התברר כי ב-28.6% מהמקרים התרחשה שוב מפרצת באתר הטיפול, בתוך שנה{{הערה|1=Michel Piotin, et. al. [http://radiology.rsnajnls.org/cgi/content/abstract/243/2/500 Intracranial Aneurysms: Treatment with Bare Platinum Coils—Aneurysm Packing, Complex Coils, and Angiographic Recurrence]. '''Radiology''' 2007;243:500-508}}. נתונים אלה על שיעור הכישלון הטיפולי במפרצת באמצעות החדרת סליל בצינתור דומים לאלה שפורסמו בעבר על ידי קבוצות מחקר אחרות. כך פירסמהפרסמה קבוצת מחקר מ[[מונטריאול]] בקנדה כי שיעור ההיווצרות המחודשת של מפרצת בשיטת טיפול זו היה 33.6%, ב-20.7% מהמקרים המפרצת נוצרה מחדש בתוך כ-15-17 חודש ממועד הטיפול{{הערה|1=Jean Raymond, et. al. [http://stroke.ahajournals.org/cgi/content/abstract/strokeaha;34/6/1398 Long-Term Angiographic Recurrences After Selective Endovascular Treatment of Aneurysms With Detachable Coils]. '''Stroke''' 2003;34:1398-1403.}}. במחקר השוואתי בין שתי שיטות הטיפול, אשר התפרסם בשנת 2007, נמצא כי מטופלים שטופלו בהחדרת סליל באמצעות צנתר נזקקו לטיפול נוסף בבעיית המפרצת, פי 6.9 מאשר מטופלים שטופלו בניתוח תוך-גולגלתיגולגולתי בו הוחדר מהדק בבסיס המפרצת{{הערה|1=Adriana Campi, et. al., [http://stroke.ahajournals.org/cgi/content/abstract/38/5/1538 Retreatment of Ruptured Cerebral Aneurysms in Patients Randomized by Coiling or Clipping in the International Subarachnoid Aneurysm Trial (ISAT)]. '''Stroke''' 2007;38:1538-1544.}}.

מן הנתונים הקיימים היום עולה שאף שזמן ההחלמה מטיפול במפרצת באמצעות החדרת סליל בצינתור קצר יותר מאשר באמצעות ניתוח תוך-גולגלתיגולגולתי, שיעור ההיווצרות המחודשת של המפרצת ודימום באתר המפרצת גבוה יותר בשיטה החדשה. מטופלים העוברים טיפול במפרצת מוחית באמצעות צינתור חייבים לעבור בדיקות דימות שנתיות ([[CT]], [[MRI]]), ללא הגבלת זמן כדי לאבחן מוקדם ככל האפשר היווצרות מחודשת של המפרצת. היווצרות מחודשת של המפרצת מחייבת טיפול נוסף, בין בניתוח ובין בצינתור. הסיכונים הכרוכים בניתוח להחדרת מהדק בבסיס מפרצת אשר טופלה בהחדרת סליל בצינתור, הם גבוהים מאד. הדעה המקובלת בהווה היא שרק חולים מבוגרים יותר עם מפרצת מוחית הממוקמת באתר שהנגישות הניתוחית אליו קשה, הם מועמדים מתאימים להחדרת סליל בצינתור. אולם, יש להתייחס לכלל מעין זה בזהירות רבה ובהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.