יוסף צבי דינר – הבדלי גרסאות

==תולדות חייו==

נולד ב[[י"ב בטבת]] [[ה'תקצ"ג]], [[1833]] בפרבר של העיר [[קרקוב]] ב[[פולין]], הבכור מארבעת בניו של אליעזר (לייזר) דינר, בעל [[בית מרזח]] עני. למד ב[[תלמוד תורה|חדר]] המקומי, ומשגילה כשרון בלימודו החל בגיל צעיר ללמוד מפי הרב [[חיים נתן דמביצר]], שהיה לרבו המובהק. נסמך מהרב דמביצר ומרבי [[חיים הלברשטאם]]. בצעירותו החל לנטות ל[[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]], ועקב כך נדקר בגבו על ידי אחד מקנאי קרקוב. הוא החלים מפציעתו והחליט להגר לגרמניה. בעקבות אחיו הוא הגיע ל[[וירצבורג]], שם רצה ללמוד מפי הרב [[יצחק דב במברגר]], אך האחרון שלח אותו למינסטראייפל {{אנ|Bad Münstereifel}} שב[[חבל הריין]]. במינסטראייפל התפרנס כמלמד פרטי, ובמקביל השתלם בלימודי חול והתכונן לבחינת הכניסה לאוניברסיטה. ב-[[1859]] החל ללמוד [[פילולוגיה]] [[שפות שמיות|שמית]] ו[[לימודים קלאסיים|קלאסית]] ו[[פילוסופיה]] ב[[אוניברסיטת בון]]. ב-[[1862]] קיבל תואר [[דוקטור]] על מחקרו בנושא רבי [[אברהם אבן עזרא]]. בבון נרקמו,קשרי ידידות בינו לבין [[משה הס]], ידידות שנמשכה גם שנים לאחר מכן, והוא קרבו להשקפותיהם של [[חובבי ציון]]{{הערה|ראו במאמרים שפרסם בבטאון [[המזרחי]] בהולנד, גליונות [[טבת]], [[ניסן]] ו[[אייר]] [[ה'תרפ"ג]].}}. באותה שנה החל לכהן בתפקידו כמנהל הסמינר לרבנים ומורים ב[[אמסטרדם]] (ישיבת "סעודת בחורים" בעבר, מיסודו של רבי [[אריה לייב מאמסטרדם]]). הוא כתב מאמרים במדעי היהדות בכתבי עת מדעיים בגרמנית ובהולנדית. בתקופה זה התמודד עם קשיים רבים, אך לאט לאט רכש את אמונם של פרנסי הקהילה, ובשנת [[1874]] מינו אותו למשרת רב ראשי ו[[אב בית דין]] באמסטרדם, לאחר כארבעים שנה שלא כיהן איש בתפקיד. עד מהרה היה למנהיגה הרוחני של [[יהדות הולנד]] כולה. הוא תיקן תקנות רבות בתחום החינוך והדת, ושיקם את מעמד הרבנות באמסטרדם.